איך פועל מנגנון הריבית דריבית בחיסכון פנסיוני לאורך ארבעים שנה

עובדת שמפקידה לפנסיה 2,220 ₪ בחודש מגיל 27 ועד 67, ומשיגה תשואה נטו ממוצעת של 5% בשנה, תגיע לפרישה עם כ-3.39 מיליון ₪. מתוך הסכום הזה היא הפקידה בפועל רק כ-1.07 מיליון ₪. יותר משני מיליון ₪ הם תשואה שהרוויחה תשואה, וזה בדיוק מנגנון הריבית דריבית: הרווחים לא יוצאים מהקרן, הם מצטרפים לקרן ומתחילים להרוויח בעצמם.

הנקודה שרוב האנשים מפספסים היא התזמון. רוב הצמיחה לא קורה בהתחלה אלא בעשור האחרון, ולכן כל שנה שמוותרים עליה בהתחלה נגזרת דווקא מהסוף, מהשנים הכי יקרות.

המספרים במאמר הם המחשה על בסיס הנחות קבועות, לא תחזית.

איך ריבית דריבית עובדת בקרן פנסיה בפועל?

קרן הפנסיה לא משלמת ריבית קבועה כמו פיקדון בבנק. היא משקיעה את הכסף במניות, באג״ח, בנדל״ן ובהלוואות, ומדי חודש מזכה את החשבון שלכם בתשואה, חיובית או שלילית. בחודש הבא התשואה מחושבת על היתרה המעודכנת, שכבר כוללת את הרווח של החודש הקודם.

יש עוד פרט שמחזק את האפקט: התשואה בתוך קרן הפנסיה לא ממוסה בזמן הצבירה. בתיק מסחר רגיל, כל מימוש רווח מחייב מס רווח הון של 25% על הרווח הריאלי, והמס הזה יוצא מהקרן ומפסיק לעבוד בשבילכם. בפנסיה כל שקל של רווח נשאר בפנים עד הפרישה.

כלל אצבע שימושי הוא כלל ה-72: מחלקים 72 בשיעור התשואה השנתי ומקבלים בערך את מספר השנים שבהן הכסף מוכפל. ב-5% בשנה זה כ-14.4 שנים. כלומר 10,000 ₪ שנכנסו לקרן בגיל 27 יהיו שווים כ-70,000 ₪ בגיל 67, בלי שהוספתם עליהם שקל.

הדוגמה המלאה: מיכל מחיפה, 40 שנה של הפקדות

מיכל, מהנדסת בת 27 מחיפה (דוגמה להמחשה), מרוויחה 12,000 ₪ ברוטו. לפי צו ההרחבה לפנסיה חובה, ההפקדה המינימלית היא 6% מהעובדת, 6.5% מהמעסיק לתגמולים ו-6% לפיצויים, יחד 18.5% מהשכר. אצל מיכל זה 2,220 ₪ בחודש.

כדי לבודד את אפקט הזמן נניח ששכרה לא עולה ושהתשואה נטו, אחרי דמי ניהול, היא 5% בשנה:

תסתכלו על השורה האחרונה מול זו שלפניה. בעשר השנים שבין גיל 57 ל-67 הצבירה גדלה בכ-1.54 מיליון ₪, בזמן שמיכל הפקידה באותו עשור רק 266,400 ₪. זה הכדור שלג: לא עוד הפקדות, אלא בסיס גדול שמייצר תשואה.

מה עולה לדחות עשר שנים את ההתחלה?

אחיה של מיכל, אורי, מתחיל להפקיד רק בגיל 37. כדי להדביק את הפער הוא מפקיד 3,330 ₪ בחודש, פי 1.5 ממנה, במשך 30 שנה. באותה תשואה של 5% הוא יגיע לכ-2.77 מיליון ₪.

אורי הפקיד כ-1.2 מיליון ₪, יותר ממיכל, ובכל זאת יסיים עם כ-600,000 ₪ פחות. אין דרך זולה לקנות בחזרה שנים שלא הופקדו בהן כספים. אפשר רק לשלם עליהן הרבה יותר מאוחר.

זה נכון גם לתקופות קצרות באמצע הדרך: שנה של אבטלה, חל״ת ארוך או תקופה כעצמאי בלי הפקדות. שנה כזו בגיל 30 פוגעת בצבירה הסופית יותר משנה כזו בגיל 60.

האם 3.4 מיליון ₪ זה באמת הרבה כסף בגיל 67?

כאן הדוגמה צריכה תיקון. 5% הם תשואה נומינלית. אם האינפלציה תעמוד בממוצע על 2% בשנה, המחירים יעלו פי 2.2 בערך במשך 40 שנה. מי שמניח שהשכר וההפקדות עולים יחד עם המדד ומחשב בתשואה ריאלית של כ-3%, מקבל כ-2.06 מיליון ₪ בכוח הקנייה של היום.

זה עדיין סכום משמעותי, אבל הוא לא נשמע כמו מיליונים שנופלים מהשמיים. הצבירה מומרת לקצבה חודשית לפי מקדם המרה שקבוע בתקנון הקרן ותלוי בגיל הפרישה, במין ובמסלול הקצבה. במקדם של 200, למשל, 2.06 מיליון ₪ הם קצבה של כ-10,300 ₪ ברוטו בחודש במונחי היום. המקדם שלכם יכול להיות שונה, והוא מופיע בדוח השנתי.

מה שוחק את הריבית דריבית לאורך הדרך?

דמי ניהול הם הגורם הגדול ביותר שנמצא בשליטתכם. התקרה החוקית בקרן פנסיה מקיפה היא 6% מההפקדות ו-0.5% מהצבירה, ורוב העובדים יכולים להשיג פחות מזה במשא ומתן או דרך קרן ברירת מחדל. אם בגלל דמי ניהול גבוהים התשואה נטו של מיכל יורדת מ-5% ל-4.6% בלבד, הצבירה שלה אחרי 40 שנה תהיה כ-3.05 מיליון ₪ במקום 3.39. הפרש של כ-330,000 ₪ בגלל ארבע עשיריות האחוז.

משיכת כספי פיצויים במעבר בין עבודות היא השוחק השני. הכסף הזה הוא חלק מהבסיס שצובר תשואה, ומשיכה שלו בגיל 35 מוחקת עשרות שנים של צמיחה עתידית, מעבר למס שעלול לחול עליה.

השלישי הוא התנהגותי. מי שעבר למסלול סולידי אחרי ירידות חדות, כמו בשנת 2022 שבה מסלולים כלליים רבים סיימו בתשואה שלילית, קיבע הפסד ופספס את ההתאוששות. ריבית דריבית עובדת רק למי שנשאר בפנים.

איפה ההיגיון של ריבית דריבית נשבר?

החישוב מניח תשואה קבועה של 5% בכל שנה. המציאות לא עובדת כך. יש שנים של פלוס 15% ויש שנים של מינוס 10%, והסדר שבו הן מגיעות משנה מאוד כשהצבירה גדולה. ירידה של 20% שנה לפני הפרישה פוגעת בסכום גדול בהרבה מאותה ירידה בגיל 30.

זו הסיבה שמסלולי ברירת המחדל בקרנות הפנסיה בנויים לפי גיל ומורידים בהדרגה את החשיפה למניות ככל שהפרישה מתקרבת. זה לא מבטל את הסיכון, אבל זה מקטין את הנזק של שנה רעה בזמן הכי רגיש.

עוד הנחה שכדאי לפקפק בה היא שכר קבוע. אצל רוב השכירים השכר עולה עם השנים, כך שההפקדות בסוף הקריירה גבוהות יותר. זה מגדיל את הצבירה, אבל דווקא ההפקדות המאוחרות הן אלה שנהנות הכי פחות מריבית דריבית. מי שמתכנן לפצות על שנים חסרות בהתחלה באמצעות העלאות שכר בסוף, ישיג פחות ממה שנראה לו.

מה אפשר לעשות כבר השבוע?

שלושה צעדים פשוטים שמשפיעים על 40 השנים הבאות:

1. להוציא את הדוח השנתי מקרן הפנסיה ולבדוק את דמי הניהול מההפקדה ומהצבירה, ואת מסלול ההשקעה שבו הכסף נמצא.
2. להשוות את הקרן שלכם לקרנות אחרות באתר גמל נט של משרד האוצר ולבקש הנחה בדמי ניהול אם אתם מעל הממוצע.
3. לבדוק בדוח אם היו חודשים בלי הפקדה. פער כזה לפעמים נובע מטעות של מעסיק, וכדאי לתקן אותו מוקדם.

כדי לשחק עם ההנחות, סכום ההפקדה, התשואה ומספר השנים, אפשר להיעזר במחשבונים הפיננסיים באתר.

שאלות נפוצות

כמה כסף יהיה לי בפנסיה אם אתחיל לחסוך בגיל 35?

זה תלוי בהפקדה ובתשואה, אבל העיקרון ברור: כ-30 שנות צבירה במקום 40 מקטינות את הסכום הסופי בהרבה יותר מרבע. בדוגמה של 2,220 ₪ בחודש ב-5%, 30 שנה מניבות כ-1.85 מיליון ₪ לעומת כ-3.39 מיליון ₪ ב-40 שנה. המספרים להמחשה בלבד.

האם 5% תשואה שנתית בפנסיה זו הנחה סבירה?

זו הנחה להמחשה ולא תחזית. תשואות קרנות הפנסיה משתנות משנה לשנה, והיו שנים שליליות. כדאי לחשב גם בתרחיש שמרני יותר, למשל 3% או 4%, ולראות שהתוכנית מחזיקה גם בו.

כמה דמי ניהול עולים לי לאורך 40 שנה?

הרבה יותר ממה שנראה מהאחוז. בדוגמה במאמר, ירידה של 0.4% בתשואה נטו בשנה מקטינה את הצבירה הסופית בכ-330,000 ₪. התקרה בקרן פנסיה מקיפה היא 6% מההפקדות ו-0.5% מהצבירה, ובדרך כלל אפשר להשיג פחות.

האם כדאי למשוך את כספי הפיצויים כשעוזבים עבודה?

ברוב המקרים משיכה פוגעת בצבירה העתידית, כי הכסף הזה מפסיק לצבור תשואה לשנים ארוכות, ולעיתים חל עליה גם מס. יש מצבים שבהם זה מוצדק, למשל חוב יקר במיוחד. את ההחלטה והיבטי המס כדאי לבדוק מול יועץ פנסיוני או רואה חשבון.

מי שרוצה להבין את הכסף שלו לעומק, מהפנסיה ועד תיק ההשקעות, יכול להתחיל בקורס ניהול פיננסי או לעיין בעוד מאמרים במרכז הידע.

המידע במאמר הוא לימודי בלבד ואינו מהווה ייעוץ השקעות או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים של כל אדם.