איך בונים תקציב משפחתי לפי שיטת 50-30-20 בשנה של מלחמה

משפחה עם 19,000 ₪ נטו בחודש שעובדת לפי שיטת 50/30/20 (50/30/20 rule) מקצה 9,500 ₪ לצרכים הכרחיים, 5,700 ₪ לרצונות ו־3,800 ₪ לחיסכון ולהחזר חובות. בישראל החלוקה הזאת דורשת התאמה, בגלל עלות הדיור ובגלל שהפנסיה כבר יורדת מהתלוש. בשנה של מלחמה היא דורשת התאמה נוספת: קודם בונים נזילות לחודשים שבהם ההכנסה נפגעת, הרצונות יורדים לכ־10% ולא לאפס, והצרכים מקבלים את המשקל שהם דורשים בפועל. בהתאמות כאלה, אותה משפחה יכולה להמשיך להפריש כ־4,000 ₪ לחיסכון גם כשההכנסה יורדת ל־16,500 ₪.

המספרים 50, 30 ו-20 הם נקודת פתיחה. הם לא חוק.

מאיפה הגיעה שיטת 50 30 20 ואיך מתאימים אותה לישראל?

השיטה נעשתה מוכרת בזכות הספר All Your Worth משנת 2005 של אליזבת וורן ובתה אמיליה וורן טיאגי, ונבנתה למשפחה אמריקאית. בישראל מתאימים אותה בשלושה מקומות: מחשבים מהנטו, סופרים את הפנסיה שיורדת מהתלוש כחיסכון נוסף, ומקבלים שהדיור דוחף לעיתים קרובות את הצרכים מעל 50%.

ההתאמה של הפנסיה היא החשובה ביותר. לפי צו ההרחבה לפנסיה, שכיר ומעסיק מפרישים יחד לפחות 18.5% מהשכר המבוטח: 6% מהעובד, 6.5% תגמולי מעסיק ו־6% פיצויים. זה חיסכון לטווח ארוך שקורה עוד לפני שהכסף מגיע לחשבון. לכן אצל שכיר ישראלי ה־20% יכולים להיות מוקדשים בעיקר לנזילות, לקרן חירום ולמטרות של השנים הקרובות.

וההתאמה השלישית היא אינפלציה. ב־2022 מדד המחירים לצרכן עלה ב־5.3%, לפי הלמ״ס. חלוקה שנקבעה בתחילת שנה כזאת כבר לא תואמת את סופה, ולכן בודקים את האחוזים לפחות פעם בשנה מול מדד המחירים לצרכן.

איך עובדת שיטת 50-30-20 בישראל, ומה נכנס לכל חלק

הבסיס הוא ההכנסה נטו, מה שנכנס לחשבון אחרי מס הכנסה, ביטוח לאומי ומס בריאות. בחלק של ה-50% נכנס מה שאי אפשר לוותר עליו בלי לשנות את החיים: שכר דירה או משכנתא, מזון, חשבונות, תחבורה לעבודה, ביטוחים וחינוך. בחלק של ה-30% נכנס כל מה שנחמד שיהיה: מסעדות, חופשות, בגדים מעבר לצורך, מנויים. ה-20% הולכים לחיסכון, לקרן חירום ולהחזר חובות מעבר למינימום.

פרט ישראלי שרבים מפספסים: ההפקדה לפנסיה, ובמקומות עבודה רבים גם לקרן השתלמות, כבר ירדה מהתלוש לפני שהכסף הגיע לחשבון. כלומר חלק מהחיסכון לטווח ארוך קורה ממילא. ה-20% בחשבון העו״ש הם חיסכון נוסף, וזה בדיוק הכסף שנותן גמישות בחודש קשה.

מה משתנה בתקציב בזמן מלחמה

שלושה דברים זזים בבת אחת.

ההכנסה נעשית לא יציבה. בן זוג במילואים, עסק קטן שמכירותיו ירדו, מוסדות חינוך סגורים שמאלצים אחד ההורים לצמצם משרה. גם כשיש פיצוי, הוא מגיע לעיתים באיחור.

הצרכים מתייקרים. יותר ארוחות בבית, יותר חשמל, סידור לילדים כשהמסגרות לא עובדות, ציוד לממ״ד.

והרצונות משתנים מעצמם. חופשות מתבטלות, בילויים מצטמצמים. חלק מהקיצוץ קורה בלי החלטה, והשאלה היא אם הכסף שהתפנה הולך לחיסכון או מתפזר.

דוגמה מספרית: משפחת פרץ מאשקלון לפני ובזמן המלחמה

הדוגמה להמחשה בלבד. יוסי וסיוון פרץ, שני ילדים, שוכרים דירה באשקלון. בחודש רגיל נכנסים 19,000 ₪ נטו: 10,000 ₪ מיוסי ו-9,000 ₪ מסיוון. בחודש מלחמה יוסי במילואים, וסיוון עובדת במשרה חלקית כי בית הספר של הילדים לא פועל כרגיל. ההכנסה המשפחתית יורדת ל-16,500 ₪.

שימו לב לשורה הראשונה של ההוצאות. גם בחודש רגיל משפחת פרץ לא עומדת ביעד של 50%, כי שכר הדירה לבדו הוא 4,800 ₪. זה המצב של משפחות רבות שוכרות בישראל, והפתרון הוא לא הלקאה עצמית, אלא לקחת את העודף מהרצונות. החלוקה שלהם בפועל קרובה יותר ל-60-20-20.

בזמן המלחמה, המזון עלה מ-2,800 ל-3,300 ₪ והחשבונות מ-1,000 ל-1,200 ₪. מנגד, הוצאות החינוך ירדו והנסיעות התקצרו. הרצונות ירדו ל-1,600 ₪, לא לאפס. והחיסכון עלה ל-4,000 ₪, כי הכסף שלא הלך לחופשה לא נבלע בעו״ש.

הסדר הנכון בחלק של ה-20%: קודם נזילות

בחודשים רגילים, ה-20% מתחלקים בין חיסכון לטווח ארוך, קרן חירום והחזר חובות. בזמן מלחמה הייתי משנה את הסדר.

קודם כול: כסף נזיל. פיקדון קצר, קרן כספית או חשבון חיסכון שאפשר למשוך ממנו תוך יום או יומיים. הריבית על כל אלה חייבת במס, אבל המטרה כאן היא שהכסף יהיה שם כשצריך. הכלל המקובל הוא הוצאות של שלושה עד שישה חודשים, ובמשפחה עם הכנסה אחת או עם עצמאי, עדיף לכוון לגבול העליון.

שני: לסגור את המינוס. ריבית על משיכת יתר היא פריים ועוד מרווח, והפריים עצמו הוא ריבית בנק ישראל ועוד 1.5%. אין חיסכון שמניב יותר מסגירת חוב כזה.

רק אחרי אלה: הפקדות וולונטריות נוספות לטווח ארוך. ההפרשות לפנסיה מהתלוש ממשיכות כרגיל, ואין סיבה לגעת בהן.

על בניית קרן חירום כשהחשבון כבר במינוס יש לנו מדריך נפרד.

מקורות כסף שמשפחות שוכחות בזמן מלחמה

משרתי מילואים מקבלים תגמול מביטוח לאומי, שמחושב לפי ההכנסה הקודמת ובכפוף לתקרה ולרצפה שמתעדכנות. כדאי לבדוק שהתגמול אכן הוגש ומה צפוי מועד התשלום, כדי לתכנן את החודש בהתאם.

נזק ישיר לרכוש מפעולת איבה מטופל דרך קרן הפיצויים של מס רכוש ברשות המסים. בעלי עסקים יכולים לבדוק גם זכאות לפיצוי על נזק עקיף, לפי המתווים שנקבעים בכל מערכה.

ובתקופות לחימה קודמות הבנקים הציעו דחיית תשלומי הלוואות ומשכנתאות במתווים שהוסדרו מול בנק ישראל. דחייה נותנת אוויר, אבל הריבית בדרך כלל ממשיכה להצטבר. השתמשו בה כשצריך, לא כברירת מחדל.

איפה 50-30-20 נשברת

היא נשברת כשהדיור לבדו אוכל חלק גדול מההכנסה, כמו אצל משפחת פרץ. במצב כזה, להיצמד ל-50% רק מייצר תחושת כישלון. עדיף לקבוע את החלוקה לפי המציאות ולשמור על העיקרון: החיסכון יוצא ראשון, ביום שהמשכורת נכנסת.

היא נשברת כשמקצצים את הרצונות לאפס. תקציב שלא מאפשר שום דבר קורס בדרך כלל אחרי כמה שבועות, ובזמן מלחמה, כשהלחץ ממילא גבוה, זה קורה מהר יותר. סכום קטן וקבוע לדברים טובים הוא חלק מהתוכנית, לא סטייה ממנה.

והיא נשברת כשלא עוקבים. תקציב מלחמה צריך בדיקה כל שבועיים, לא פעם ברבעון. מי שמתקשה בעיקר עם קניות דחף יכול להיעזר במדריך שלנו על משמעת פיננסית והימנעות מקניות רגשיות.

שאלות נפוצות

האם 50-30-20 מחושב מהברוטו או מהנטו?

מהנטו, כלומר מהסכום שנכנס לחשבון אחרי מסים והפרשות. ההפרשות לפנסיה ולקרן השתלמות שיורדות מהתלוש הן חיסכון נוסף מעבר ל-20%, ולא חלק מהם.

מה עושים אם הצרכים ההכרחיים לבדם הם יותר מ-50%?

מתאימים את החלוקה, למשל ל-60-20-20, ולוקחים את ההפרש מהרצונות. המטרה היא לשמור על הפרשה קבועה לחיסכון ולקרן חירום, גם אם היא קטנה מ-20% בתקופה מסוימת.

כמה כסף צריך בקרן חירום בזמן מלחמה?

הכלל המקובל הוא הוצאות של שלושה עד שישה חודשים. משפחה עם הכנסה אחת, עצמאים או מי שעבודתם תלויה במצב הביטחוני כדאי שיכוונו לגבול העליון, ויחזיקו את הכסף במקום נזיל.

האם להמשיך להשקיע לטווח ארוך בזמן מלחמה?

ההפרשות לפנסיה מהתלוש ממשיכות כרגיל. לגבי השקעות נוספות, הסדר הסביר הוא קודם קרן חירום וסגירת חובות יקרים, ורק אחר כך השקעה. מי שכבר מושקע לטווח ארוך צריך לזכור שמכירה בלחץ בתקופת ירידות היא לרוב ההחלטה היקרה ביותר.

מי שרוצה ללמוד לבנות תקציב משפחתי שמחזיק גם בתקופות לא צפויות, ולהמשיך ממנו לחיסכון ולהשקעה, ימצא את זה בקורס ניהול פיננסי.

המידע במאמר הוא לימודי בלבד ואינו מהווה ייעוץ השקעות או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים של כל אדם.