פסיכולוגיית חוסר המעש בבורסה ומתי הכי נכון פשוט לא לעשות כלום

ב-23 במרץ 2020 מדד S&P 500 היה נמוך בכשליש מהשיא שרשם חודש קודם. באוגוסט של אותה שנה הוא כבר קבע שיא חדש. מי שלא עשה כלום באותם חודשים, לא מכר ולא ניסה לתזמן את החזרה, סיים את השנה במקום טוב יותר מרוב מי שפעל. זו לא הוכחה שחוסר מעש תמיד מנצח, אבל זו דוגמה ברורה למצב שבו ההחלטה הכי קשה הייתה גם הנכונה: להשאיר את התיק בשקט.

למה כל כך קשה לא לעשות כלום?

כשהתיק יורד ב-15%, המוח מפרש את זה כסכנה, וסכנה דורשת תגובה. לשבת בשקט מרגיש כמו הזנחה, גם כשזו ההחלטה הנכונה.

החוקרים בכלכלה התנהגותית קוראים לזה הטיית פעולה. אנחנו מעדיפים לעשות משהו, כי פעולה נותנת תחושת שליטה. מחקר של חוקרים ישראלים על בעיטות עונשין בכדורגל מצא ששוערים כמעט תמיד קופצים לצד, למרות שעמידה במרכז לא הייתה גרועה יותר.

וכשמשהו הולך רע אחרי שלא עשינו כלום, החרטה מרגישה חזקה יותר. לכן אנחנו פועלים כדי להגן על עצמנו מהחרטה, לא כדי לשפר את התוצאה.

מה המחקר אומר על מסחר יתר

אחד המחקרים המפורסמים בתחום, של בראד ברבר וטרנס אודין, בחן עשרות אלפי חשבונות מסחר של משקיעים פרטיים בארה״ב. המסקנה שלהם, שכותרתה הפכה למשפט מוכר, הייתה שמסחר מסוכן לעושר שלכם: המשקיעים שסחרו הכי הרבה השיגו תשואה נטו נמוכה משמעותית מאלה שסחרו מעט.

הסיבה לא הייתה בחירה גרועה במיוחד של מניות. היא הייתה עלויות. כל עסקה משלמת עמלה ומרווח בין קנייה למכירה, וכל מכירה ברווח מחייבת מס.

דוגמה מספרית: המחיר השקט של מכירה וקנייה חוזרת

הדוגמה הבאה היפותטית ונועדה להמחשה בלבד, והמספרים פשוטים בכוונה. משקיע מחזיק בתיק מסחר רגיל קרן מחקה ששווה 300,000 ₪, מתוכם 100,000 ₪ רווח ריאלי.

בגלל כותרת מדאיגה הוא מוכר הכול, ומתכנן לחזור כשהמצב יירגע. על הרווח הריאלי חל מס של 25%, כלומר 25,000 ₪. נשארים לו כ-275,000 ₪.

אחרי חודשיים הוא קונה בחזרה, באותו מחיר בדיוק. הוא לא הפסיד ולא הרוויח מהתזמון. ובכל זאת, התיק שלו קטן ב-25,000 ₪ מהתיק של השכן שלא עשה כלום, ועל הסכום הזה הוא לא ייהנה מריבית דריבית בשנים הבאות.

ואם השוק עלה בינתיים ב-8% והוא חזר מאוחר, הפער גדל עוד. את השפעת המס על מימוש אפשר להעריך במחשבון מס על מניות.

בקרן השתלמות או בקופת גמל להשקעה אין אירוע מס במעבר בין מסלולים, אבל הבעיה ההתנהגותית זהה: מי שעובר למסלול סולידי בזמן ירידה ממש את ההפסד ומפספס את ההתאוששות.

מתי הכי נכון לא לעשות כלום

יש כמה מצבים שבהם חוסר מעש הוא כמעט תמיד ההחלטה הטובה.

ירידה חדה בגלל חדשות. בחירות, הסלמה ביטחונית, נתון אינפלציה מפתיע. כשהמחיר כבר ירד, המידע כבר מגולם בו. המכירה ממומשת במחיר שכבר כולל את הפחד.

כשהתוכנית לא השתנתה. אם השקעתם לטווח של 15 שנה, ירידה של 20% השנה לא משנה את המטרה, רק את הדרך אליה.

כשהדחף הוא לחזור לשוק אחרי שיצאתם. אין פעמון שמצלצל בתחתית. רוב העליות הגדולות מגיעות קרוב מאוד לירידות הגדולות, ומי שמחכה לוודאות מפספס אותן.

ומתי דווקא צריך לפעול

חוסר מעש הוא לא עיקרון מקודש. יש מצבים שבהם ישיבה בשקט היא הזנחה.

כשהחיים משתנים: הולדת ילד, מעבר לעצמאות, התקרבות לפרישה או צורך בכסף לדירה בעוד שנתיים. אופק ההשקעה השתנה, ולכן גם התיק צריך להשתנות.

כשהתזה נשברה. אם קניתם מניה בגלל סיבה מסוימת, והסיבה כבר לא קיימת, המחיר שבו קניתם לא רלוונטי.

כשהתיק זז רחוק מהחלוקה שקבעתם. איזון מחדש פעם בשנה, או כשרכיב חורג ביותר מכמה נקודות אחוז מהיעד, הוא פעולה מתוכננת שמכניסה משמעת. הוא מוכר את מה שעלה וקונה את מה שירד, בדיוק ההפך ממה שהרגש מבקש.

וכשדמי הניהול גבוהים. זו פעולה שכמעט תמיד שווה לעשות, ולא קשורה לתנודות השוק.

איך בונים מנגנון שמגן עליכם מעצמכם

החלטות טובות בזמן לחץ מתקבלות לפני הלחץ.

כתבו מסמך קצר, עמוד אחד: למה אני משקיע, לכמה זמן, מה החלוקה בין מניות לאג״ח, ומתי אאזן. כשהשוק יורד, קוראים את המסמך לפני שפותחים את האפליקציה.

הפחיתו את התדירות שבה אתם בודקים את התיק. מי שבודק כל יום רואה הרבה יותר ימים אדומים ממי שבודק פעם ברבעון, למרות שהתיק זהה.

וקבעו כלל של 72 שעות: כל רעיון למכירה מחוץ לתוכנית מחכה שלושה ימים. אם הוא עדיין נראה נכון, הוא כנראה לא נבע מבהלה.

עוד כלי שעובד הוא להפריד בין כסף לפעולה לבין כסף לשקט. מי שמרגיש צורך אמיתי לסחור יכול להקצות לכך סכום קטן, נניח 5% מהתיק, בחשבון נפרד. שם מותר לנסות רעיונות, לקנות ולמכור. שאר התיק נשאר בתוכנית ארוכת הטווח ולא נוגעים בו.

כך הצורך לעשות משהו מקבל מקום לגיטימי, ולא מתפרץ בתיק הראשי ברגע הכי גרוע. אחרי שנה או שנתיים כדאי להשוות בכנות: כמה הניב החשבון הפעיל אחרי עמלות ומס, וכמה הניב החלק שלא נגעתם בו. אצל משקיעים רבים ההשוואה הזאת משכנעת יותר מכל הסבר.

למי שרוצה להבין לעומק את ההטיות שמאחורי ההחלטות האלה, יש הרחבה במאמר על פסיכולוגיית השוק הדובי, ובניית תיק לטווח ארוך נלמדת בקורס השקעות.

שאלות נפוצות

האם לא לעשות כלום זה לא פשוט להתעלם מהבעיה?

לא, אם ההחלטה מבוססת על תוכנית. חוסר מעש מכוון אומר שבדקתם שהמטרה והאופק לא השתנו ושהתנודה היא חלק מהמחיר של השקעה במניות. התעלמות היא כשאף פעם לא בודקים את התיק, גם כשהחיים משתנים.

כל כמה זמן כדאי לבדוק את תיק ההשקעות?

למשקיע לטווח ארוך, בדיקה רבעונית ואיזון שנתי מספיקים בדרך כלל. בדיקה יומית מגבירה את הלחץ ואת הפיתוי לפעול, בלי להוסיף מידע שימושי.

מה עושים כשהשוק יורד חזק ואני לא ישן בלילה?

זה סימן שהסיכון בתיק גבוה ממה שמתאים לכם. עדיף לא למכור הכול בפאניקה, אלא לשקול, אחרי שהלחץ יורד, להתאים את החלוקה בהדרגה לרמה שתוכלו להחזיק גם במשבר הבא.

האם איזון מחדש זה לא בדיוק מה שאסור לעשות?

לא. איזון מחדש הוא פעולה מתוכננת מראש, לפי כלל ולא לפי רגש. הוא מחזיר את התיק לרמת הסיכון שבחרתם, ובדרך כלל מחייב לקנות את מה שירד, כלומר לפעול נגד הפאניקה ולא בעקבותיה.

המידע במאמר הוא לימודי בלבד ואינו מהווה ייעוץ השקעות או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים של כל אדם.