מה עדיף לחסוך יותר או להרוויח יותר
ברוב המקרים, בתחילת הקריירה להרוויח יותר משפיע על ההון שלכם הרבה יותר מאשר לחסוך יותר, כי לחיסכון יש רצפה של הוצאות קבועות ולהכנסה אין תקרה דומה. אבל תוספת הכנסה בלי כלל חיסכון נבלעת בתוך שנה או שנתיים ברמת חיים חדשה. התשובה המעשית היא לא לבחור: לקצץ פעם אחת את מה שבאמת מיותר, ולהתחייב מראש שחצי מכל תוספת שכר עוברת להשקעה.
למה לחיסכון יש תקרה ולהכנסה כמעט אין?
משפחה שמכניסה 20,000 ₪ נטו בחודש ומוציאה 18,000 ₪ יכולה לקצץ, אבל עד גבול. שכר דירה או משכנתא, מעון, מזון, רכב וביטוחים הם רוב ההוצאה, וחלק גדול מהם קשיח. בפועל, רוב משקי הבית מוצאים 1,000-2,000 ₪ לקצץ בלי לפגוע בשגרה, ואז נגמר המרחב.
בצד ההכנסה המצב שונה. קידום, מעבר תפקיד, מיומנות חדשה או עבודה צדדית יכולים להוסיף אלפי שקלים בחודש, ובמקרים מסוימים לשנות את מדרגת השכר לגמרי. זה לוקח יותר זמן ויש בזה יותר סיכון, אבל הטווח האפשרי רחב בהרבה.
שקל שנחסך שווה יותר משקל שהרווחתם
כאן נמצא הטיעון החזק ביותר לטובת החיסכון, ורוב האנשים לא מחשבים אותו.
תוספת שכר מגיעה ברוטו. שכיר במדרגת מס שולית של 31% משלם גם דמי ביטוח לאומי ומס בריאות, שבשכר הזה מגיעים בערך ל-12% על החלק שמעל הסף. כלומר, מכל 1,000 ₪ ברוטו נוספים נשארים לו בערך 570 ₪ נטו.
לעומת זאת, קיצוץ של 1,500 ₪ בהוצאה חודשית נשאר כולו בכיס. כדי להגיע לאותו סכום נטו מתוספת שכר, אותו שכיר צריך העלאה של כ-2,630 ₪ ברוטו. השיעורים והספים מתעדכנים מדי שנה ותלויים בשכר של כל אחד, ולכן זה חישוב להמחשה, אבל העיקרון יציב: חיסכון בהוצאות קבועות הוא ״תוספת שכר״ פטורה ממס.
המסקנה: קיצוץ חד פעמי בהוצאות קבועות שווה את המאמץ. ביטוחים כפולים, מסלול סלולר ישן, עמלות בנק ודמי ניהול גבוהים בקרן ההשתלמות הם בדיוק הדברים שנחתכים פעם אחת ונשארים חתוכים.
דוגמה מספרית: משפחת לוי מראשון לציון
אורית ודני לוי, שניהם בני 35 עם שני ילדים, מכניסים יחד 20,000 ₪ נטו ומוציאים 18,000 ₪. נשארים 2,000 ₪ בחודש לחיסכון. הנה ארבעה תרחישים, כולם להמחשה בלבד, כשהסכום החודשי מושקע במשך 20 שנה בהנחה של תשואה ריאלית שנתית של 5%. זו הנחה ולא הבטחה.
| תרחיש | חיסכון חודשי | צבירה אחרי 20 שנה |
|---|---|---|
| המצב היום | 2,000 ₪ | כ-822 אלף ₪ |
| קיצוץ של 1,500 ₪ בהוצאות | 3,500 ₪ | כ-1.44 מיליון ₪ |
| תוספת הכנסה של 5,000 ₪, חצי מתבזבז | 4,500 ₪ | כ-1.85 מיליון ₪ |
| קיצוץ ותוספת, חצי מהתוספת לחיסכון | 6,000 ₪ | כ-2.47 מיליון ₪ |
שימו לב לשורה השלישית. על הנייר, תוספת של 5,000 ₪ נטו הייתה אמורה להעלות את החיסכון ל-7,000 ₪ ואת הצבירה לכ-2.88 מיליון ₪. בחיים האמיתיים, חלק מהתוספת הולך לרכב טוב יותר, לחופשה, לדירה גדולה יותר. הנחנו שחצי ממנה נבלע, וזו הנחה אופטימית למדי.
השורה הרביעית היא האסטרטגיה שהייתי בוחר: קיצוץ שמתבצע פעם אחת, ועוד כלל קבוע שמגן על חצי מכל תוספת. היא לא דורשת משמעת קיצונית, והיא כמעט משלשת את התוצאה לעומת המצב הקיים.
מתי עדיף להתמקד בחיסכון, ומתי בהכנסה?
שלב החיים משנה את התשובה.
בשנות העשרים ותחילת השלושים, הזמן הוא הנכס הגדול. שעה שמושקעת בלימוד מקצוע, בקידום או במעבר תפקיד יכולה להשפיע על ההכנסה לעשרות שנים קדימה. כאן ההכנסה היא המנוע, והחיסכון בעיקר צריך להיות מספיק כדי לבנות כרית ביטחון ולהתחיל הרגל.
באמצע הקריירה, כשהשכר כבר יציב, התשואה על עוד שעת עבודה יורדת, והחיסכון מקבל משקל. כאן כל אלף שקלים שמופנים לקרן השתלמות, לקופת גמל להשקעה או לתיק השקעות עובדים עשרות שנים.
בעשור שלפני הפרישה החשבון מתהפך כמעט לגמרי. נשאר פחות זמן לבנות מקצוע חדש, והכסף שכבר נצבר עושה חלק גדול מהעבודה. כאן הקיצוץ בהוצאות עושה עוד משהו: הוא מקטין את הסכום שתצטרכו לממן מהחיסכון בכל חודש אחרי הפרישה, כך שאותו הון מחזיק יותר שנים.
ויש מצב אחד שבו אין דילמה בכלל: מי שנמצא במינוס קבוע בעו״ש משלם ריבית גבוהה על כל שקל חסר. שם צריך לעשות את שני הדברים יחד ומיד, כי ריבית המינוס אוכלת כל תוספת.
איפה כל אחת מהאסטרטגיות נשברת
החיסכון נשבר כשהוא הופך לסגפנות. קיצוץ בחוגים של הילדים, בבריאות או בכל שמחה קטנה נשמר כמה חודשים, ואז מגיע ״פיצוי״ בדמות הוצאה גדולה. קיצוץ טוב הוא כזה שלא מרגישים אחרי חודש.
הגדלת ההכנסה נשברת בשני מקומות. הראשון הוא אינפלציית אורח חיים: השכר עולה, וההוצאות עולות בדיוק באותו קצב. השני הוא הסיכון עצמו: קורס שלא הוביל לעבודה, עסק צדדי שלא המריא, שעות נוספות שגובות מחיר בבית. לא כל ניסיון להרוויח יותר מצליח, וכדאי לתכנן כך שכישלון לא יפיל את התקציב.
וטעות אחת משותפת לשתיהן: כסף שנחסך ונשאר בעו״ש. אם הוא לא מושקע, האינפלציה שוחקת אותו בשקט. מי שרוצה לבנות את הבסיס לניהול התקציב וההשקעה יכול להתחיל בקורס ניהול פיננסי, ומי שמחפש את צד ההכנסה ימצא כיוונים במדריך איך לבנות מיומנות שמכניסה כסף.
הכלל המעשי: חצי מכל תוספת
אם צריך משפט אחד לקחת הביתה, זה הוא. בכל פעם שההכנסה עולה, מעלים באותו חודש את הוראת הקבע להשקעה בחצי מהתוספת נטו. החצי השני נשאר לשיפור רמת החיים, בלי רגשות אשמה.
הכלל עובד כי הוא אוטומטי. אין צורך להחליט מחדש כל חודש, ואת הכסף שלא נכנס לעו״ש לא מתגעגעים אליו. אצל משפחת לוי, העלאה של 2,000 ₪ נטו הופכת מיד ל-1,000 ₪ נוספים בהוראת הקבע.
שאלות נפוצות
אני מרוויח מעט. יש טעם בכלל לחסוך?
כן, אבל המטרה בשלב הזה היא בעיקר הרגל וכרית ביטחון, לא צבירת הון. גם 300 ₪ בחודש בונים סכום שמונע הלוואה יקרה ברגע של הפתעה. את רוב האנרגיה כדאי להשקיע בהגדלת ההכנסה, כי שם הפוטנציאל הגדול.
מה קודם: לסגור חובות או להשקיע?
חוב בריבית גבוהה, כמו מינוס בעו״ש או הלוואה צרכנית יקרה, קודם כמעט תמיד להשקעה, כי אין השקעה סבירה שמבטיחה תשואה גבוהה מהריבית הזאת. משכנתא בריבית נמוכה יחסית היא סיפור אחר, ושם השיקול מורכב יותר. כדאי לבדוק את המצב האישי מול יועץ פיננסי.
כמה כרית ביטחון צריך לפני שמשקיעים?
כלל אצבע נפוץ הוא 3-6 חודשי הוצאות בפיקדון נזיל או בקרן כספית. עצמאים ומשפחות עם הכנסה אחת צריכים לרוב כרית גדולה יותר. רק את מה שמעבר לכרית כדאי להשקיע לטווח ארוך.
איפה כדאי להחזיק את הכסף שחוסכים?
זה תלוי בטווח. כסף לשנה או שנתיים קרובות מתאים למקום סולידי ונזיל, וכסף לעשור ומעלה יכול לשבת בקרן השתלמות, בקופת גמל להשקעה או בתיק השקעות. לכל אחד מהם כללי מיסוי ונזילות שונים, ושווה ללמוד אותם לפני שבוחרים.
המידע במאמר הוא לימודי בלבד ואינו מהווה ייעוץ השקעות או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים של כל אדם.