השקעה במניות מוליכים למחצה: ניתוח המאבק בין ארה"ב לסין

באוגוסט 2023 הודיעה אינטל שהיא מבטלת את רכישת טאואר סמיקונדקטור הישראלית, עסקה של כ-5.4 מיליארד דולר שהוכרזה בפברואר 2022. הסיבה לא הייתה עסקית: הרגולטור הסיני לא אישר את העסקה בזמן. אינטל שילמה לטאואר דמי ביטול של 353 מיליון דולר, ובעלי המניות שציפו ל-53 דולר למניה נשארו עם מניה שנסחרה הרבה מתחת למחיר העסקה. זו אולי הדוגמה הישראלית הכי ברורה לכך שבענף השבבים, גיאופוליטיקה היא גורם שמזיז מחירים ממש כמו דוחות כספיים.

המאבק בין ארה״ב לסין על שבבים לא יסתיים בקרוב. למשקיע, השאלה היא לא מי ינצח, אלא אילו חברות חשופות, לאן, ובאיזה מחיר.

מה בעצם קורה בין ארה״ב לסין

השבבים המתקדמים הם הבסיס לבינה מלאכותית, למחשוב על ולמערכות צבאיות. ארה״ב החליטה שהיא לא רוצה שסין תגיע לחזית הזו בעזרת טכנולוגיה אמריקאית.

הצעדים הצטברו בהדרגה. ב-2019, בכהונתו הראשונה של טראמפ, הוכנסה וואווי לרשימת הגבלות הייצוא האמריקאית. באוקטובר 2022, בממשל ביידן, פרסם משרד המסחר האמריקאי הגבלות רחבות על ייצוא שבבים מתקדמים וציוד לייצורם לסין, וההגבלות הורחבו שוב ב-2023 וב-2024. גם הולנד ויפן, שבהן יושבות חלק מספקיות הציוד החשובות, הצטרפו להגבלות. ממשל טראמפ, שחזר לבית הלבן בינואר 2025, ממשיך להשתמש בכלי הסחר כחלק מהמאבק.

סין מגיבה בשתי דרכים. היא משקיעה סכומי עתק בפיתוח ייצור מקומי, והיא משתמשת בקלפים משלה: ב-2023 הודיעה על הגבלות ייצוא על גליום וגרמניום, מתכות שמשמשות בייצור שבבים, ובמקרה של טאואר, השתמשה בסמכות האישור הרגולטורית שלה.

מי נפגע ומי מרוויח, ברמת העיקרון

חברות תכנון שמכרו הרבה לסין. כשאסור למכור את השבבים המתקדמים, הן מאבדות הכנסות, או מתכננות גרסאות מוחלשות שמותר למכור. אנבידיה, למשל, פיתחה גרסאות מיוחדות לשוק הסיני בעקבות ההגבלות.

ספקיות ציוד. סין הייתה לקוחה גדולה של ספקיות הציוד. הגבלות על מכירת מכונות מתקדמות פוגעות בהן ישירות, גם כשהביקוש העולמי חזק.

יצרניות מחוץ לסין. חוק CHIPS האמריקאי מ-2022 הקצה עשרות מיליארדי דולרים לעידוד ייצור שבבים בארה״ב. TSMC בונה מפעלים באריזונה, ומדינות נוספות מנסות למשוך ייצור. זה יוצר הזדמנויות, אבל גם עלויות ייצור גבוהות יותר.

חברות סיניות. מקבלות תמיכה ממשלתית עצומה, אבל נאבקות להגיע לחזית בלי הציוד המתקדם ביותר. למשקיע ישראלי הן גם מביאות סיכון רגולטורי כפול: מצד בייג׳ינג ומצד וושינגטון.

טייוואן: נקודת הסיכון שכולם יודעים עליה ומעטים מתמחרים

רוב הייצור של השבבים המתקדמים בעולם מרוכז בטייוואן, ובעיקר אצל TSMC. כל תרחיש של משבר סביב האי, גם בלי מלחמה, כמו מצור או הפרעה לשרשרת האספקה, היה פוגע בכמעט כל חברת טכנולוגיה בעולם.

הבעיה היא שקשה מאוד לתמחר סיכון כזה. רוב הזמן הוא לא קורה, והמניות מתעלמות ממנו. כשהוא מתקרב, הוא מתומחר בבת אחת. המסקנה המעשית שלי: לא לנסות לנחש את התרחיש, אלא לוודא שאין בתיק ריכוז כזה בענף שמשבר אחד ימחק את התוכנית.

דוגמה מספרית: כמה שווה ״כמעט בטוח״

המקרה של טאואר מלמד משהו גם על השקעה סביב מיזוגים. נניח חברה ישראלית בדויה, ״שבבי גליל״, שהוכרז שתירכש ב-50 דולר למניה. המניה נסחרת ב-44 דולר, כי השוק מתמחר סיכון שהעסקה לא תאושר.

על 20,000 ₪ שהושקעו, המשמעות היא רווח של כ-2,700 ₪ מול הפסד של כ-6,400 ₪. היחס הלא סימטרי הזה הוא בדיוק מה שמשקיעים שוכחים כשהם קוראים לעסקה ״סגורה״. כשרגולטור של מעצמה שנייה צריך לחתום, הסיכון לא רק עסקי. בטאואר, דמי הביטול ריככו את המכה, אבל לא כל עסקה כוללת פיצוי כזה.

איפה ישראל נמצאת במאבק הזה

ישראל לא צד במאבק, אבל היא בתוך השרשרת. אינטל מפעילה מפעל ייצור בקריית גת ומרכזי פיתוח ברחבי הארץ, ואנבידיה מחזיקה כאן פעילות פיתוח גדולה מאז רכישת מלאנוקס. חברות שבבים ישראליות קטנות יותר מוכרות ללקוחות בכל העולם, כולל בסין.

המשמעות למשקיע כפולה. מצד אחד, הזרמת הייצור והפיתוח לבעלות ברית של ארה״ב יכולה לתמוך בפעילות המקומית. מצד שני, חברה ישראלית שנשענת על לקוחות סיניים, או שעסקה שלה צריכה אישור בבייג׳ינג, חשופה לאותו סיכון שפגע בטאואר. לפני שקונים מניה של חברת שבבים מקומית, כדאי לשאול שאלה פשוטה: מי הלקוחות שלה, ומי צריך לאשר את העסקאות שלה?

איך המשקיע הישראלי מנהל את הסיכון הזה

הצעד הראשון הוא לבדוק כמה מההכנסות של חברה מגיעות מסין. הנתון הזה מופיע בדרך כלל בדוחות השנתיים לפי אזור גיאוגרפי. חברה שמקבלת רבע מההכנסות שלה מסין ומאבדת מחציתן בגלל הגבלות, מאבדת בערך 12.5% מההכנסות בבת אחת.

הצעד השני הוא פיזור לפי חוליות וגיאוגרפיה. תעודת סל רחבה על ענף השבבים מפזרת בין חברות תכנון, ציוד, ייצור וזיכרון, אבל עדיין חשופה לאותו מאבק. פיזור אמיתי מגיע מהחזקה של ענפים אחרים ושווקים אחרים לצד השבבים.

הצעד השלישי הוא לזכור את החשיפה שכבר יש לכם. מי שמחזיק מדד S&P 500 או נאסד״ק 100 מחזיק לא מעט חברות שבבים. להבנה בסיסית של הענף עצמו, במאמר על מניות שבבים ובינה מלאכותית יש פירוק של השרשרת והמחזוריות שלה.

ולגבי מס: רווח הון ממומש על מניות זרות ממוסה ב-25% על הרווח הריאלי, ואת החשבון שלכם אפשר לבדוק במחשבון מס על מניות.

שאלות נפוצות

האם ההגבלות על סין טובות או רעות למניות שבבים אמריקאיות?

גם וגם. חלק מהחברות מאבדות הכנסות משוק גדול, וחלק נהנות מתמיכה ממשלתית ומהעברת ייצור לארה״ב. ההשפעה נטו שונה מחברה לחברה, ולכן צריך לבדוק את החשיפה של כל חברה בנפרד.

למה סין לא אישרה את עסקת אינטל וטאואר?

הרגולטור הסיני לא פרסם הסבר מפורט, והאישור פשוט לא ניתן עד המועד שנקבע. פרשנים רבים ראו בכך חלק מהתגובה הסינית להגבלות האמריקאיות, אבל אין לכך אישור רשמי. מה שברור הוא שעסקאות שבבים גלובליות תלויות היום גם באישורים של מעצמות יריבות.

האם כדאי להימנע לגמרי ממניות שבבים בגלל הסיכון הגיאופוליטי?

לא בהכרח. הסיכון אמיתי, אבל הוא חלק מהענף ולא סיבה להתעלם ממנו לחלוטין. השאלה החשובה היא גודל החשיפה: הקצאה שתוכלו להחזיק גם אחרי ירידה חדה ופתאומית.

איך אפשר לעקוב אחרי ההתפתחויות?

הדוחות הרבעוניים של החברות הגדולות בענף מפרטים בדרך כלל את השפעת ההגבלות על ההכנסות. גם הודעות של משרד המסחר האמריקאי ושל משרד המסחר הסיני מזיזות את השוק. משקיע לטווח ארוך לא צריך להגיב לכל כותרת, אבל כדאי להבין את הכיוון.

מי שרוצה ללמוד לנתח חברות ולשלב ניתוח מאקרו וגיאופוליטיקה בהחלטות השקעה יכול להמשיך לקורס השקעות.

המידע במאמר הוא לימודי בלבד ואינו מהווה ייעוץ השקעות או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים של כל אדם.