כלל ה-4 אחוזים בפרישה: האם הוא עדיין רלוונטי לכלכלת ישראל המודרנית

מי שצריך 8,000 ₪ בחודש מעבר לקצבת הפנסיה יזדקק, לפי כלל ה-4%, לתיק של כ-2.4 מיליון ₪. בישראל המספר הזה מטעה בשני כיוונים: קצבת הפנסיה החובה מכסה חלק גדול מההוצאות של רוב השכירים, אבל מס רווחי הון, חשיפה לדולר ותוחלת חיים ארוכה שוחקים את ה-4% בפועל. הכלל עדיין שימושי כנקודת פתיחה, פחות כתוכנית עבודה.

מאיפה בא כלל ה-4% ומה הוא באמת אומר?

ב-1994 פרסם יועץ פיננסי אמריקאי בשם ויליאם בנגן ניתוח של נתוני שוק ההון בארה״ב לאורך עשרות שנים. השאלה שלו הייתה פשוטה: כמה אפשר למשוך מתיק מעורב של מניות ואג״ח בשנה הראשונה לפרישה, ואז להצמיד את הסכום לאינפלציה, בלי שהכסף ייגמר תוך 30 שנה גם בתקופות הגרועות ביותר בהיסטוריה.

התשובה שלו הייתה בערך 4% מהתיק בשנה הראשונה.

שימו לב לפרטים. זה לא 4% מהתיק בכל שנה מחדש, אלא סכום קבוע בשקלים (במקור בדולרים) שמתעדכן לפי המדד. זה מבוסס על נתוני עבר של שוק אחד, האמריקאי, שהיה מהטובים במאה ה-20. והאופק הוא 30 שנה, לא 40 ולא 50.

למה ישראלי לא יכול להעתיק את הכלל כמו שהוא?

יש ארבעה הבדלים שכדאי להכיר לפני שבונים תוכנית.

הפנסיה כבר עושה חלק מהעבודה. שכיר ישראלי מפריש לפנסיה חובה 18.5% מהשכר (6% עובד, 6.5% מעסיק לתגמולים ועוד 6% לפיצויים). הקצבה החודשית שתתקבל בגיל הפרישה היא בעצם משיכה מובטחת לכל החיים. כלל ה-4% רלוונטי בעיקר לפער שבין הקצבה לבין ההוצאות שלכם, לא לכל ההוצאות.

מס. האמריקאי שבנגן חישב עבורו משך מחשבונות פרישה עם דחיית מס. בישראל, מי שמוכר ניירות ערך בתיק מסחר רגיל משלם 25% על הרווח הריאלי. משיכה של 100,000 ₪ לא שווה 100,000 ₪ נטו, בעיקר בשלב מאוחר שבו חלק גדול מכל מכירה הוא רווח.

מטבע. רוב המשקיעים הישראלים מחזיקים חלק ניכר מהתיק במדדים אמריקאיים, אבל מוציאים בשקלים. שנה שבה המניות עולות והדולר נחלש מול השקל יכולה להיראות מצוינת בדולרים ובינונית בשקלים.

אורך החיים והפרישה המוקדמת. מי שפורש בגיל 67 יכול לחשב אופק של 30 שנה. מי שחולם על פרישה בגיל 50 צריך תיק שיחזיק 40 שנה ויותר, ושם 4% מתחיל להיות אגרסיבי.

דוגמה מספרית: זוג מחיפה בגיל 62

נניח זוג היפותטי מחיפה, רונית ואבי, בני 62, שרוצים להפסיק לעבוד בגיל 64. ההוצאה החודשית שלהם כ-16,000 ₪. הקצבאות הצפויות מהפנסיה ומביטוח לאומי מכסות לפי ההערכה שלהם כ-10,000 ₪ בחודש, אבל רק מגיל 67. יש להם 1.6 מיליון ₪ בקופת גמל להשקעה, בקרן השתלמות ובתיק מסחר.

החישוב נראה כך (הדמיה בלבד):

כאן רואים את הבעיה. לפי כלל ה-4% הם צריכים 1.8 מיליון ₪ רק לשלב השני, ועוד כחצי מיליון לגשר של שלוש השנים. יש להם 1.6 מיליון. בפועל, התוכנית הסבירה יותר היא לעבוד עוד שנתיים, להקטין את ההוצאה, או לקבל משיכה של כ-4.5% ולהיות מוכנים לקצץ בשנים רעות.

ועוד נקודה שרבים מפספסים: קופת גמל להשקעה שנמשכת כקצבה אחרי גיל 60 פטורה ממס, בעוד שמשיכה הונית חייבת ב-25% על הרווח הנומינלי. ההחלטה איך למשוך משנה את המספר נטו לא פחות מאחוז המשיכה עצמו.

מתי הכלל עובד טוב ומתי הוא נשבר?

הכלל עובד טוב יחסית כשהתיק מפוזר גלובלית, כשיש רכיב מניות משמעותי (לפחות חצי), וכשהפורש יכול לחיות עם תנודתיות בלי למכור בפאניקה.

הוא נשבר בעיקר בגלל סיכון רצף תשואות. אם השוק יורד 30% בשנתיים הראשונות לפרישה ואתם ממשיכים למשוך את אותו סכום, אתם מוכרים יחידות בזול ומקטינים את הבסיס שממנו התיק אמור להתאושש. שני פורשים עם אותה תשואה ממוצעת לאורך 30 שנה יכולים לגמור במצב שונה לגמרי, רק בגלל סדר השנים.

גם אינפלציה גבוהה בתחילת הדרך פוגעת, כי הסכום המוצמד תופח בדיוק כשהתיק חלש.

איך מתאימים את הכלל למציאות הישראלית?

כמה התאמות שאני רואה אצל מתכננים שעושים את זה ברצינות:

1. מחשבים את הפער בלבד: הוצאות פחות קצבאות צפויות, לא את כל ההוצאה.
2. מורידים את האחוז ל-3.5% עד 3.8% למי שפורש לפני גיל 60 או מחזיק תיק שמרני במיוחד.
3. מחזיקים כרית של שנה עד שנתיים של הוצאות בנכסים סולידיים, כמו פיקדון, מק״מ או קרן כספית, כדי לא למכור מניות בירידות.
4. מגדירים מראש כללי קיצוץ: למשל, בשנה שבה התיק ירד מתחת לשווי ההתחלתי, מוותרים על עדכון למדד.
5. מסדרים את סדר המשיכה לפי מיסוי: קודם מה שפטור או זול במס, ורק אחר כך מה שחייב במס מלא.

את הצד המיסויי של מימוש נכסים לפני גיל פרישה פירטנו במדריך על מיסוי פרישה מוקדמת.

האם 4% זה יותר מדי או פחות מדי?

דעתי: עבור רוב הישראלים שפורשים בגיל הפרישה הרגיל ויש להם קצבה סבירה, 4% על החלק המשלים הוא יעד הגיוני, ולפעמים אפילו שמרני, כי הקצבה מספקת רצפה יציבה. עבור מי שמתכנן פרישה מוקדמת מאוד, או שאין לו פנסיה משמעותית, הייתי מתכנן סביב 3.5% ובודק את התוכנית מחדש כל שנה.

המספר עצמו פחות חשוב מהגמישות. תוכנית שמאפשרת לקצץ 10% בהוצאות בשנה רעה חזקה יותר מתוכנית עם אחוז משיכה נמוך ונוקשה.

שאלות נפוצות

מה זה כלל ה-4% בפרישה?

כלל אצבע שלפיו אפשר למשוך בשנה הראשונה לפרישה 4% מהתיק, ובשנים הבאות להצמיד את הסכום לאינפלציה, עם סיכוי היסטורי גבוה שהכסף יספיק ל-30 שנה. הוא מבוסס על נתוני שוק ארה״ב ואינו הבטחה.

כמה כסף צריך כדי לפרוש עם 10,000 ₪ בחודש?

אם כל 10,000 ₪ צריכים להגיע מהתיק, מדובר ב-120,000 ₪ בשנה, כלומר כ-3 מיליון ₪ לפי 4%. אם קצבת הפנסיה מכסה 6,000 ₪ מתוכם, הפער הוא 4,000 ₪ בחודש והתיק הנדרש יורד לכ-1.2 מיליון ₪, לפני מס.

האם המס בישראל נכלל בחישוב?

לא. הכלל מדבר על משיכה ברוטו. בתיק מסחר רגיל משלמים 25% על הרווח הריאלי בכל מכירה, ולכן כדאי לחשב את ההוצאות נטו ולהגדיל את המשיכה בהתאם, או לנצל מכשירים עם הטבות מס כמו קרן השתלמות אחרי 6 שנים.

האם הכלל מתאים לפרישה בגיל 50?

פחות. האופק ארוך יותר מ-30 שנה, ועד גיל הקצבה אין רצפה מהפנסיה. רוב המתכננים ממליצים במקרה כזה על אחוז משיכה נמוך יותר וכרית מזומן גדולה יותר. מצב ספציפי כדאי לבדוק עם מתכנן פרישה או יועץ מס.

רוצים לבנות את התיק שיממן את הפער הזה? בקורס ההשקעות עוברים על פיזור, ניהול סיכונים ומיסוי בשוק ההון.

המידע במאמר הוא לימודי בלבד ואינו מהווה ייעוץ השקעות או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים של כל אדם.