איך לא להשוות את עצמך לאחרים כלכלית

כשאתם רואים את הרכב החדש של השכן, אתם רואים הוצאה. את החוב שמימן אותה, את החיסכון שלא קיים ואת העזרה מההורים בהון העצמי לדירה, אתם לא רואים. הדרך להפסיק להשוות את עצמכם לאחרים כלכלית היא להחליף את קנה המידה: במקום לשאול מה יש לאחרים, למדוד פעם בחצי שנה את ההון הנטו שלכם מול מה שהיה לכם לפני חצי שנה. זו ההשוואה היחידה שבה כל הנתונים גלויים.

ההשוואה לאחרים לא תיעלם לגמרי, וזה גם לא נחוץ. המטרה היא שהיא תפסיק לקבל החלטות במקומכם.

למה ההשוואה הכלכלית כמעט אף פעם לא הוגנת?

כי אתם משווים את המאזן המלא שלכם לחלון הראווה של מישהו אחר. את ההוצאות שלכם אתם מכירים עד השקל, כולל המינוס והחשבון שעוד לא שולם. אצל החברים אתם רואים רק את מה שבחרו להראות: החופשה, המסעדה, הרכב.

יש עוד שלושה דברים שלא רואים מבחוץ:

• נקודת פתיחה. בישראל, עזרה מההורים בהון העצמי לדירה נפוצה מאוד, ולרוב היא לא מסופרת לאף אחד. זוג שקיבל 400,000 ₪ מההורים חי חיים אחרים לגמרי מזוג שחוסך את ההון העצמי לבד.
• מינוף. ליסינג, הלוואה לחופשה ומשכנתא בתקופה ארוכה נראים מבחוץ כמו עושר. בפועל, הם הכנסה עתידית שכבר הוצאה.
• מה שמוותרים עליו. מי שטס שלוש פעמים בשנה אולי לא מפקיד לקרן השתלמות, או שאין לו קרן חירום. ההחלטה הזו שקופה לגמרי.

דוגמה: כמה עולה לדני ורחל להדביק את החברים

הדוגמה להמחשה בלבד, השמות והמספרים מומצאים. דני ורחל מירושלים, הורים לשני ילדים, מכניסים יחד 22,000 ₪ נטו. אחרי משכנתא, מעונות, חשבונות וסופר נשארים להם כ-4,000 ₪ בחודש, והם חוסכים את רובם.

זוג חברים קרוב, עם הכנסה דומה, מעלה לאינסטגרם חופשת סקי, מסעדות שף ורכב שטח חדש. דני ורחל מתחילים להרגיש שהם מפגרים מאחור. הם משדרגים את הרכב לליסינג שעולה 1,500 ₪ יותר בחודש, ומוסיפים עוד כ-1,000 ₪ בחודש על בילויים ומסעדות. מתוך 4,000 ₪ נשארים לחיסכון 1,500 ₪.

עכשיו החשבון. אם היו ממשיכים לחסוך 4,000 ₪ בחודש במשך חמש שנים, בהנחת תשואה של 4% בשנה, שהיא הנחה להמחשה בלבד, היו מגיעים לכ-265,000 ₪. עם 1,500 ₪ בחודש הם מגיעים לכ-100,000 ₪.

המחיר של להיראות כמו החברים הוא כ-165,000 ₪ בחמש שנים. זה בערך הפער בין לשדרג דירה בעוד חמש שנים לבין לא לשדרג בכלל.

והחלק הכי מתסכל? ייתכן מאוד שהחברים עצמם חיים על הקצה, עם מינוס קבוע והלוואה שמממנת את החופשה הבאה. דני ורחל השוו את עצמם למצב שאולי אפילו לא קיים.

עושר אמיתי לא רואים באינסטגרם

יש הבדל בין הכנסה, צריכה ועושר, ורוב ההשוואות מתבלבלות ביניהם. הכנסה היא מה שנכנס. צריכה היא מה שיוצא, והיא החלק היחיד שנראה לעין. עושר הוא מה שנשאר ומצטבר: חסכונות, קרן השתלמות, קופות גמל, ההון בדירה פחות המשכנתא.

פרדוקס קטן שכדאי להפנים: כל שקל שמוצא על דבר שרואים מבחוץ הוא שקל שלא מצטבר כעושר. כלומר, ככל שמישהו נראה עשיר יותר, יש פחות סיבה להניח שהוא באמת עשיר. זה לא נכון בכל מקרה, אבל זה נכון מספיק פעמים כדי להפסיק להסיק מסקנות מתמונות.

הרבה אנשים עם הון משמעותי בישראל נוסעים ברכב בן שמונה שנים וגרים באותה דירה עשרים שנה. אין להם מה להעלות לאינסטגרם.

מול מי כן להשוות: אתם לפני שנה

הכלי הכי אפקטיבי שאני מכיר נגד השוואה הוא טבלת הון נטו פשוטה, שמעדכנים פעם בחצי שנה. בצד אחד רושמים את כל הנכסים: יתרת עו״ש, חסכונות, קרן השתלמות, קופות גמל ופנסיה לפי הדוח השנתי, ושווי הדירה אם יש. בצד השני רושמים את כל ההתחייבויות: משכנתא, הלוואות, יתרת אשראי.

ההפרש הוא ההון הנטו. המספר עצמו פחות חשוב. מה שחשוב הוא הכיוון.

מי שרואה שההון הנטו שלו עלה ב-30,000 ₪ בחצי שנה, מקבל ראיה ישירה לכך שהוא מתקדם, בלי שום קשר למה שהחברים מעלים. עם הזמן, זה המספר שמעניין אתכם, ולא הרכב של השכן. מי שרוצה לחזק את הצד הזה יכול להמשיך למדריך איך לבנות ביטחון עצמי כלכלי.

איך מפסיקים להשוות בפועל?

1. מגדירים שלוש מטרות כלכליות עם סכום ותאריך, למשל 60,000 ₪ לקרן חירום עד סוף 2027. מטרה מוגדרת מפחיתה את המשקל של מטרות של אחרים.
2. מבטלים מעקב אחרי חשבונות שאחרי צפייה בהם אתם מרגישים רע עם עצמכם. זה לא חוסר נימוס, זו היגיינה.
3. לפני רכישה מעל 1,000 ₪ שואלים שאלה אחת: הייתי קונה את זה אם אף אחד לא היה יודע?
4. קובעים סכום חודשי לבילויים ולפינוקים, ומוציאים אותו בלי רגשות אשם. מי שמגביל את עצמו לאפס נשבר מהר יותר.
5. מדברים על כסף עם חבר אחד קרוב, בכנות. ברוב המקרים מגלים שגם הוא לחוץ.

מתי השוואה דווקא עוזרת לכם

לא כל השוואה מזיקה, ויש מקומות שבהם כדאי להשוות יותר. השוואת שכר לשוק היא כלי מיקוח לגיטימי: אם עמיתים בתפקיד דומה מרוויחים 15% יותר, זה מידע שימושי לשיחה הבאה עם המנהל. השוואת דמי ניהול בקרן הפנסיה ובקרן ההשתלמות מול מה שאחרים קיבלו יכולה לחסוך עשרות אלפי שקלים לאורך השנים.

הכלל פשוט: להשוות תנאים ומחירים, לא סגנון חיים. תנאים ניתן לשפר בשיחת טלפון אחת. סגנון חיים של מישהו אחר רק גורם לכם להוציא.

גם כאן יש גבול. אם ההכנסה שלכם באמת נמוכה ביחס לתחום, ייתכן שהתחושה הלא נעימה מול החברים מצביעה על משהו אמיתי, והפתרון הוא עבודה על ההכנסה ולא רק על המחשבות. מי שמרוויח היטב ובכל זאת לא נשאר לו כלום, ימצא הסבר מפורט במדריך למה אנשים עם שכר גבוה נשארים בלי כסף.

שאלות נפוצות

איך יודעים שההשוואה כבר משפיעה על ההחלטות שלי?

הסימן הבולט הוא רכישות שהסיבה האמיתית שלהן היא מה שאחרים יחשבו, או תחושת תסכול אחרי גלילה ברשתות. סימן נוסף הוא חיסכון שהולך וקטן בזמן שההכנסה נשארת זהה. כשזה קורה, כדאי לחזור לטבלת ההון הנטו.

מה עושים כשהמשפחה או החברים לוחצים להוציא?

אומרים בפשטות שיש לכם מטרה, ומציעים חלופה זולה יותר במקום לסרב סתם. רוב האנשים מקבלים את זה טוב יותר ממה שנדמה. אם הלחץ חוזר על עצמו, שווה לשאול אם החברה הזו תומכת במטרות שלכם.

האם כדאי לספר לחברים כמה אני מרוויח או חוסך?

זו החלטה אישית, ואין תשובה אחת נכונה. שיחה פתוחה עם חבר אחד שסומכים עליו מורידה הרבה לחץ, כי מגלים שהמציאות שלו פחות זוהרת ממה שנראה. פרסום פומבי של מספרים לרוב לא מוסיף הרבה.

זה בסדר להשוות את עצמי למי שהצליח כדי ללמוד ממנו?

כן, אם לומדים את הדרך ולא מעתיקים את התוצאה. לשאול מישהו איך בנה את החיסכון שלו או איך ניהל משא ומתן על שכר זה שימושי מאוד. לקנות את הרכב שהוא קנה אחרי עשרים שנות חיסכון זה משהו אחר לגמרי.

המידע במאמר הוא לימודי בלבד ואינו מהווה ייעוץ השקעות או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים של כל אדם.