התאמת תיק ההשקעות לקראת פרישה: הפחתת תנודתיות ושימור הון

לקראת פרישה לא מוכרים את כל המניות, אלא מפרידים את הכסף שתצטרכו בשלוש-ארבע השנים הקרובות מהכסף שנועד לעוד עשרים שנה. הסיבה היא סיכון סדר התשואות: ירידה של 25% בשנה הראשונה לפרישה, כשבמקביל מושכים כסף, יכולה להשאיר אתכם עם כ-150,000 ₪ פחות על תיק של 2 מיליון ₪, בהשוואה לאותה ירידה בדיוק חמש שנים מאוחר יותר.

זו לא שאלה של כמה סיכון אתם ״אוהבים״. זו שאלה של מתי תצטרכו למכור.

למה חמש השנים סביב הפרישה הן הכי מסוכנות בתיק

בגיל 40, ירידה חדה בשוק היא אי נוחות. אתם ממשיכים להפקיד, קונים יחידות בזול, ויש לכם שנים להתאושש. בגיל 66, אחרי שהמשכורת נעצרה, אותה ירידה פוגשת אדם שמוכר יחידות כל חודש כדי לחיות. כל יחידה שנמכרת בשפל לא תשתתף בהתאוששות.

זה ההבדל בין צבירה לפריסה, והוא הסיבה שהתאמת התיק מתחילה כבר כמה שנים לפני יום הפרישה. מי שמחכה ליום האחרון בעבודה עלול לגלות שהשוק החליט בשבילו.

סיכון סדר התשואות: דוגמה עם 2 מיליון ₪

הדוגמה להמחשה בלבד, השמות והתשואות בדויים. אורית ומשה, שניהם בני 65, כל אחד עם תיק של 2,000,000 ₪, וכל אחד מושך 100,000 ₪ בתחילת כל שנה. לשניהם אותן חמש תשואות שנתיות בדיוק: שנה אחת של מינוס 25%, וארבע שנים של פלוס 8%. ההבדל היחיד הוא הסדר.

אצל אורית הירידה מגיעה בשנה הראשונה. אחרי חמש שנים נשארים לה כ-1,452,000 ₪.

אצל משה הירידה מגיעה בשנה החמישית. אחרי חמש שנים נשארים לו כ-1,601,000 ₪.

פער של כמעט 150,000 ₪, עם אותה תשואה ממוצעת ואותן משיכות. והנה הפרט המפתיע: אם אף אחד מהם לא היה מושך כסף, שניהם היו מסיימים בדיוק באותו סכום, כ-2,040,000 ₪. בתיק שרק צובר, הסדר לא משנה. בתיק שממנו מושכים, הוא משנה הכול.

שיטת הדליים: כסף לשלוש שנים בצד, השאר ממשיך לעבוד

הפתרון המעשי שרוב המתכננים הפיננסיים משתמשים בו הוא חלוקה לדליים לפי מועד הצורך בכסף.

אם אורית הייתה מחזיקה 300,000 ₪ בדלי הנזילות, היא לא הייתה צריכה למכור אף מניה בשנת הירידה. היא הייתה חיה מהפיקדון, נותנת לחלק המנייתי זמן להתאושש, וממלאת את הדלי מחדש בשנים הטובות.

המחיר של השיטה: הכסף בדלי הנזילות מרוויח פחות. זה פרמיית הביטוח, ולדעתי היא שווה את זה כמעט לכל פורש שתלוי בתיק למחייתו.

איך נראית התאמה הדרגתית: מגיל 60 עד 67

נמשיך עם אותה דוגמה בדויה. נניח שאורית, בגיל 60, מחזיקה 1.6 מיליון ₪ מחוץ לקרן הפנסיה, 80% מהם במניות. היא מתכננת למשוך 100,000 ₪ בשנה מגיל 67, בנוסף לקצבה.

המטרה שלה ליום הפרישה: 300,000 ₪ בדלי הנזילות, בערך שלוש שנות משיכה, ועוד כ-500,000 ₪ באג״ח ממשלתיות בדלי היציבות. כל השאר ממשיך במניות.

היא לא מוכרת הכול בבת אחת. בכל שנה היא מעבירה כשביעית מהסכום הנדרש לדליים הסולידיים, ובשנים שבהן השוק עלה חזק היא מקדימה חלק מההעברה. כך היא מפזרת את תשלום מס רווחי ההון על פני שבע שנים במקום לשלם אותו בפעם אחת, ומקטינה את הסיכוי למכור הרבה בנקודה גרועה.

ביום הפרישה החלק המנייתי שלה קרוב למחצית מהתיק, לא 10% ולא 80%. זו לא המלצה למספר מסוים, אלא המחשה של ההיגיון: קובעים קודם כמה כסף צריך להיות מוגן, ורק אז יודעים כמה נשאר לצמיחה.

מה קורה בפנסיה ובקופות הגמל

לרוב השכירים בישראל, הבסיס הוא הקצבה מקרן הפנסיה, והיא לא נמכרת ביחידות כמו תיק מסחר. סיכון סדר התשואות רלוונטי בעיקר לכסף שאתם מנהלים בעצמכם: קרן השתלמות, קופת גמל להשקעה, תיק מסחר בבנק וכספי פיצויים שנמשכו.

מאז 2016, מי שלא בחר מסלול השקעה בקרן הפנסיה או בקופת הגמל משויך למסלול תלוי גיל, שמפחית בהדרגה את החשיפה המנייתית עם השנים. כדאי לבדוק באיזה מסלול אתם נמצאים בפועל, ולא להניח.

גם המיסוי משפיע על סדר המשיכות. קרן השתלמות פטורה ממס אחרי 6 שנים, בכפוף לתקרת ההפקדה המוטבת. בקופת גמל להשקעה, משיכה כקצבה אחרי גיל 60 פטורה ממס, ומשיכה חד פעמית חייבת ב-25% מס על הרווח הנומינלי. בתיק מסחר רגיל משלמים 25% על הרווח הריאלי במימוש. סדר המשיכות הנכון תלוי בנתונים של כל אחד, ולכן כדאי לבנות אותו עם יועץ מס או מתכנן פרישה.

איפה שימור הון נשבר: אינפלציה ותוחלת חיים

הטעות ההפוכה נפוצה לא פחות. פורש שמעביר הכול לפיקדונות ״כדי לישון בשקט״ מגלה אחרי עשור שכוח הקנייה שלו נשחק. ב-2022 האינפלציה בישראל הגיעה ל-5.3%, ופיקדון שמרוויח פחות מזה מפסיד כסף ריאלית, גם אם המספר בחשבון עולה.

פרישה בגיל 67 יכולה להימשך 25 שנה ויותר. לתקופה כזו צריך רכיב צמיחה, והשאלה היא רק כמה גדול. מה שקובע את זה הוא כמה מההוצאות מכוסות בקצבה קבועה: ככל שהקצבה מכסה יותר, אפשר להרשות יותר תנודתיות בתיק החופשי.

פורש שהקצבה וקצבת הזקנה מביטוח לאומי מכסות אצלו 80% מההוצאות החודשיות יכול לספוג ירידה בתיק בלי לשנות את אורח החיים. פורש שתלוי בתיק במחצית מההוצאות צריך דלי נזילות גדול יותר, וכנראה גם רכיב מנייתי קטן יותר.

למי שמתכנן גם את קצב המשיכה עצמו, כדאי לקרוא על כלל ה-4 אחוזים בפרישה ועל המגבלות שלו בישראל.

שאלות נפוצות

כמה שנים לפני הפרישה כדאי להתחיל להתאים את התיק?

נקודת פתיחה סבירה היא חמש עד עשר שנים לפני, בצעדים הדרגתיים. ההתאמה ההדרגתית מאפשרת לבנות את דלי הנזילות בלי למכור בבת אחת, ולפזר את אירועי המס על פני כמה שנים.

האם צריך למכור את כל המניות בגיל הפרישה?

ברוב המקרים לא. פרישה יכולה להימשך עשרות שנים, ותיק בלי רכיב צמיחה חשוף לשחיקה אינפלציונית. המטרה היא לא להיפטר מסיכון, אלא לוודא שלא תיאלצו למכור מניות בזמן ירידה.

מה זה סיכון סדר תשואות במילים פשוטות?

זה הנזק שנגרם כשירידה חדה בשוק מגיעה בתחילת תקופת המשיכות. כשמושכים כסף מתיק שירד, מוכרים יותר יחידות בזול, והן לא משתתפות בהתאוששות. אותן תשואות בסדר אחר יכולות להוביל לתוצאה שונה מאוד.

מה עדיף לשמור בדלי הנזילות?

נכסים שערכם כמעט לא זז: פיקדונות קצרים, קרנות כספיות ומק״מ. הם מרוויחים בערך את ריבית בנק ישראל, פחות עמלות. את הריבית העדכנית ואת דמי הניהול כדאי לבדוק לפני שבוחרים.

מי שרוצה ללמוד לבנות תיק מדורג כזה בעצמו, יכול להמשיך בקורס ההשקעות.

המידע במאמר הוא לימודי בלבד ואינו מהווה ייעוץ השקעות או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים של כל אדם.