פסיכולוגיית השמירה על הון קיים מול דחף להשגת תשואות עודפות

ירידה של 50% בתיק דורשת עלייה של 100% רק כדי לחזור לנקודת ההתחלה. המספר הפשוט הזה מסביר למה שמירה על הון היא לא פחדנות, ולמה המרדף אחרי תשואה עודפת נכשל אצל רוב מי שמנסה. המשקיע שמנצח לאורך שנים הוא בדרך כלל זה שמפסיד פחות בשנים הרעות, לא זה שמרוויח הכי הרבה בשנים הטובות.

ובכל זאת, רובנו נמשכים לצד השני. מישהו בעבודה הכפיל את הכסף במניה אחת, חבר מספר על קריפטו, ופתאום תיק מפוזר שעולה 7% בשנה נראה משעמם. המתח בין שני הדחפים האלה הוא אחד הנושאים החשובים בפסיכולוגיה של השקעות.

למה הפסד כואב יותר מרווח באותו גודל?

כהנמן וטברסקי, שפיתחו את תורת הערך (Prospect Theory), הראו שאנשים חווים הפסד בעוצמה של בערך פי שניים מרווח שווה בגודלו. הפסד של 20,000 ₪ מרגיש כמו אסון. רווח של 20,000 ₪ מרגיש נחמד.

שנאת הפסד מתנהגת בצורה מוזרה. היא גורמת לנו להחזיק מניה מפסידה שנים כי מכירה תהפוך את ההפסד לאמיתי. ובאותו זמן היא דוחפת אותנו למכור מניה מרוויחה מוקדם מדי, כדי לנעול את התחושה הטובה.

הדחף לתשואה עודפת בנוי אחרת. הוא ניזון מביטחון יתר, מהשוואה חברתית ומזיכרון סלקטיבי. אנחנו זוכרים את העסקה שהצליחה ושוכחים את שלוש שלא.

שני הדחפים חיים אצל אותו אדם. אותו משקיע שמסרב לממש הפסד של 15% במניית בנק עלול לשים 30,000 ₪ על מניית צמיחה בגלל כתבה אחת.

המתמטיקה שהופכת שמירה על הון לאסטרטגיה

הטבלה הבאה מראה כמה עלייה צריך אחרי ירידה כדי לחזור לסכום המקורי:

עד 10% ההבדל זניח. מ-30% והלאה הוא דרמטי. מי שאיבד 70% במניה ממונפת צריך נס כדי לחזור.

זה הנימוק המקצועי לשמירה על הון: לא להימנע מסיכון, אלא להימנע מהפסדים שמהם כמעט אי אפשר להתאושש.

דוגמה מספרית: תשואה ממוצעת גבוהה יותר, תוצאה נמוכה יותר

הדוגמה הבאה היפותטית ונועדה להמחשה בלבד. נניח שני תיקים של 600,000 ₪ לאורך ארבע שנים.

תיק א׳ עולה 6% בכל שנה, בלי הפתעות. אחרי ארבע שנים הוא שווה כ-757,500 ₪.

תיק ב׳ תנודתי: שנה ראשונה פלוס 30%, שנייה מינוס 20%, שלישית פלוס 35%, רביעית מינוס 15%. הממוצע הפשוט שלו הוא 7.5% בשנה, גבוה מתיק א׳. אבל בפועל הוא מסיים את התקופה בכ-716,000 ₪.

הפער של יותר מ-40,000 ₪ נובע מגרירת התנודתיות. כל ירידה מקטינה את הבסיס שממנו העלייה הבאה מחושבת. וזה עוד לפני שספרנו את מה שקורה בראש של מי שמחזיק את תיק ב׳ בשנה השנייה: הרבה אנשים פשוט מוכרים בתחתית ולא נמצאים שם לעלייה של 35%.

מתי הרדיפה אחרי תשואה עודפת כן הגיונית?

לא כל נטילת סיכון היא טעות. יש מצבים שבהם חשיפה גבוהה יותר למניות מוצדקת לגמרי.

אופק ארוך הוא התנאי הראשון. זוג בן 30 מחולון שמפקיד 1,500 ₪ בחודש לקרן השתלמות במסלול מנייתי לא צריך לדאוג מירידה של 25% בשנה מסוימת. יש לו שנים של הפקדות שיקנו במחירים נמוכים.

התנאי השני הוא הכנסה יציבה וכרית ביטחון. מי שיש לו כמה חודשי הוצאות בצד לא ייאלץ למכור בזמן משבר.

התנאי השלישי הוא ההבחנה בין סיכון לבין הימור. חשיפה רחבה למדד מניות עולמי היא סיכון מתוגמל לאורך זמן. תיק של ארבע מניות בודדות עם מינוף הוא משהו אחר לגמרי, ושם התשואה העודפת היא לרוב הבטחה ולא תוצאה.

איפה משקיעים זהירים דווקא מפסידים

הצד השמרני לא חף מטעויות. הטעות הנפוצה ביותר בישראל היא להשאיר סכומים גדולים בעו״ש או בפיקדון לאורך שנים.

כסף שיושב בעו״ש נשחק באינפלציה. יעד האינפלציה של בנק ישראל הוא 1% עד 3% בשנה, כלומר גם בתרחיש רגוע כוח הקנייה נשחק. ובפיקדון שקלי לא צמוד, מס של 15% נגבה על הריבית הנומינלית, כך שהתשואה הריאלית אחרי מס יכולה להיות קרובה לאפס.

שמירה על הון אמיתית פירושה לשמור על כוח הקנייה, לא על המספר בחשבון. לשם כך צריך רכיב צמיחה כלשהו.

איך בונים תיק שמכבד את שני הדחפים

הפתרון המעשי שמשקיעים רבים מגיעים אליו הוא הפרדה בין ליבה לבין שוליים.

הליבה, נניח 80% עד 90% מהתיק, מושקעת באופן מפוזר ומשעמם: קרנות מחקות מדדים רחבים, אג״ח ממשלתיות, קרן כספית או מק״מ לכסף שנדרש בטווח קצר. את החלק הזה לא נוגעים בו בגלל כותרות.

השוליים, 10% עד 20%, הם המקום לרעיונות, למניות בודדות, לניסויים. אם המניה שבחרתם קורסת, הנזק לתיק כולו מוגבל. ואם היא מצליחה, קיבלתם את הריגוש בלי לסכן את הפנסיה.

החלוקה הזאת עובדת כי היא נותנת לדחף לתשואה מקום לגיטימי במקום לדכא אותו. דיכוי מוחלט נוטה להתפרץ ברגע הכי גרוע.

כדאי גם לזכור את המס. כל מעבר מאסטרטגיה לאסטרטגיה בתיק מסחר רגיל מממש רווחים ומחייב מס של 25% על הרווח הריאלי. מי שמחליף כיוון בכל פעם שהשוק זז משלם מחיר שקט שלא רואים בגרף. את ההשפעה אפשר להעריך במחשבון מס על מניות.

מבחן פשוט לפני שמגדילים סיכון

לפני שמגדילים חשיפה, שאלו את עצמכם שלוש שאלות. אם התיק ירד מחר ב-30%, האם אצטרך את הכסף בשלוש השנים הקרובות? האם אני יודע להסביר במשפט אחד למה הנכס הזה אמור להניב יותר? ומה עשיתי בפעם האחרונה שהשוק ירד חזק?

התשובה לשאלה השלישית היא הנתון הכי אמין שיש לכם על סבילות הסיכון שלכם. שאלונים מודדים מה אתם חושבים שתעשו. ההיסטוריה שלכם מראה מה עשיתם.

למי שרוצה להבין לעומק בניית תיק ופיזור, יש הרחבה בקורס השקעות, ועל התנהגות בתקופות לחץ אפשר לקרוא במאמר על שימור הון בתקופות משבר.

שאלות נפוצות

מה ההבדל בין שמירה על הון לבין פחד מהשקעה?

שמירה על הון היא החלטה מחושבת להימנע מהפסדים שקשה להתאושש מהם, תוך שמירה על רכיב צמיחה. פחד מהשקעה הוא השארת כל הכסף בעו״ש מחשש לכל ירידה. הראשון מגן על כוח הקנייה, השני שוחק אותו לאט באינפלציה.

האם אפשר להשיג תשואה עודפת על השוק לאורך זמן?

יש משקיעים שמצליחים, אבל הם מעטים וקשה לזהות אותם מראש. עבור רוב המשקיעים הפרטיים, תשואת השוק בעלויות נמוכות היא יעד מציאותי וטוב. מי שמנסה להכות את השוק עושה זאת בדרך כלל עם חלק קטן מהתיק.

כמה מהתיק כדאי להקצות להשקעות מסוכנות?

אין מספר אחד נכון. גישה מקובלת היא ליבה מפוזרת של רוב התיק וחלק קטן, לרוב עד 10% עד 20%, לרעיונות ספקולטיביים. הסכום תלוי באופק, ביציבות ההכנסה ובעיקר בכמה כסף תצטרכו בשנים הקרובות.

למה תנודתיות פוגעת בתשואה גם כשהממוצע גבוה?

כי תשואות מצטברות בכפל ולא בחיבור. ירידה של 20% ואחריה עלייה של 20% משאירה אתכם עם 96% מהסכום המקורי. ככל שהתנודות חדות יותר, הפער בין הממוצע הפשוט לבין מה שנשאר בפועל גדל.

המידע במאמר הוא לימודי בלבד ואינו מהווה ייעוץ השקעות או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים של כל אדם.