כלל ה-5 אחוזים בבחירת מניה בודדת: איך לא להמר על התיק

בתיק של 200,000 ₪, מניה שמקבלת 5% מהתיק היא השקעה של 10,000 ₪. אם החברה פושטת רגל, התיק מאבד 5% ואפשר להתאושש מזה. אם אותה מניה מחזיקה 40% מהתיק ונופלת בחצי, התיק מאבד 20% וצריך לעלות 25% רק כדי לחזור לנקודת ההתחלה. זה כל ההיגיון של כלל ה-5%: לא יותר מ-5% מהתיק במניה בודדת, כך שאף טעות אחת לא תגדיר את התוצאה של כל החיסכון.

הכלל לא יגן עליכם מבחירה גרועה. הוא יגן עליכם מכך שבחירה גרועה אחת תהיה סוף הסיפור.

מה אומר כלל ה-5% ולמה דווקא 5?

אין במספר הזה שום קסם מתמטי. הוא נקודת איזון מעשית. בתקרה של 5% למניה מחזיקים לפחות 20 מניות, מספר שמספיק כדי שהסיכון של חברה ספציפית יתחיל להתפזר, ועדיין קטן מספיק כדי שאפשר יהיה לעקוב אחרי כל חברה ברצינות.

יש משקיעים שעובדים עם 3% ויש שעובדים עם 10%. מי שמנתח לעומק כל חברה ומחזיק מעט מניות יבחר תקרה גבוהה יותר, ומי שקונה על סמך כתבה בעיתון צריך תקרה נמוכה יותר, לא גבוהה. ההחלטה החשובה היא שתהיה תקרה, ושתיקבע לפני הקנייה ולא אחרי שהמניה כבר עלתה.

החשבון שמסביר את הכלל: כמה צריך להרוויח כדי לחזור?

הפסדים ורווחים לא סימטריים. ירידה של 50% דורשת עלייה של 100% כדי להתאזן. זו מתמטיקה פשוטה, והיא הסיבה העיקרית שבגללה ריכוז מסוכן יותר ממה שמרגיש.

כשכל מניה מוגבלת ל-5%, גם אסון מוחלט במניה אחת משאיר אתכם בשורה הראשונה של הטבלה. כשמניה אחת היא 40% מהתיק, אתם משחקים בשורות התחתונות.

דוגמה מחושבת: שני משקיעים, אותה מניה

יעל ואסף, שניהם בני 35 מחיפה, מחזיקים כל אחד תיק של 200,000 ₪. שניהם מאמינים בחברה היפותטית, מגה-שבב בע״מ. הדוגמה להמחשה בלבד.

יעל מקצה למניה 10,000 ₪, 5% מהתיק. אסף משוכנע ושם 80,000 ₪, 40% מהתיק. שנה אחר כך החברה מפרסמת אזהרת רווח והמניה נופלת ב-60%.

יעל מפסידה 6,000 ₪. התיק שלה ירד ב-3%, ושאר 95% מהתיק ממשיכים לעבוד. אסף מפסיד 48,000 ₪, כמעט רבע מהתיק. כדי לחזור הוא צריך עלייה של יותר מ-30% בכל התיק.

מה שמעניין הוא שלא יעל ולא אסף טעו בניתוח יותר מהשני. הם עשו את אותה טעות. ההבדל היחיד הוא כמה הטעות עלתה להם.

האם הכלל חל רק בקנייה, או לאורך כל הדרך?

זו השאלה שמפרידה בין מי שמיישם את הכלל לבין מי שמדבר עליו. מניה שקניתם ב-5% ועלתה פי שלושה תופסת פתאום 13% או 14% מהתיק. האם למכור?

אין תשובה אחת. מכירה ממומשת רווח, ורווח ממומש בישראל ממוסה ב-25% על הרווח הריאלי. מצד שני, מי שלא מקצץ לעולם מגלה יום אחד שכל התיק תלוי בחברה אחת, בדיוק המצב שהכלל נועד למנוע.

פתרון ביניים שעובד טוב: להגדיר תקרה עליונה, למשל פי שניים מהתקרה בקנייה, ולקצץ רק כשעוברים אותה. בנוסף, להפנות הפקדות חדשות למניות אחרות במקום לקנות עוד מהמנצחת. כך מאזנים בלי למכור ובלי לשלם מס. את המס על מימוש חלקי אפשר להעריך במחשבון מס על מניות.

איפה כלל ה-5% לא מתאים

הוא לא חל על קרנות מחקות מדד רחב. קרן על מדד עולמי יכולה להיות 60% מהתיק, כי בתוכה יש אלפי חברות. הכלל נוגע למניות בודדות ולקרנות צרות מאוד.

בתיק קטן הכלל מתנגש בעלויות. מי שיש לו 20,000 ₪ ורוצה 20 מניות, קונה 1,000 ₪ מכל אחת. עם עמלת מינימום לכל פעולה, חלק לא קטן מהכסף הולך לבנק. בשלב כזה, קרן סל רחבה ועוד מניה או שתיים לומדות הן כנראה בחירה הגיונית יותר.

והמקרה הישראלי הקלאסי: עובדי הייטק שמקבלים מניות של המעסיק. ההכנסה, הבונוס והחיסכון תלויים באותה חברה. עבור עובד כזה המניות של המעסיק הן לא 5% מהסיכון, גם אם הן 5% מהתיק. יש סיבה לשקול מכירה הדרגתית כשהן מבשילות, בכפוף לכללי המס של אותה תוכנית, שכדאי לבדוק מול רואה חשבון או יועץ מס.

שלוש דרכים שבהן משקיעים עוקפים את הכלל בלי לשים לב

הראשונה: חמש מניות שונות מאותו סקטור, כל אחת ב-5%. על הנייר הכלל נשמר. בפועל יש 25% בסיכון אחד, ויום רע לסקטור מוריד את כולן יחד.

השנייה: מניה בודדת ועוד קרן סקטוריאלית שבה אותה מניה היא אחזקה מרכזית. החשיפה האמיתית גבוהה ממה שמופיע בשורה של המניה.

השלישית נפוצה במיוחד אחרי ירידות: קנייה חוזרת של אותה מניה כדי להוריד את המחיר הממוצע, עד שהיא כבר לא 5% אלא 12%. לפעמים זו החלטה מנומקת. לעתים קרובות יותר זה ניסיון להוכיח שצדקתם. כדאי לספור את החשיפה לפי סיבת הסיכון, לא לפי שם הנייר.

כלל ה-5% מול גודל פוזיציה לפי סיכון

סוחרים אקטיביים עובדים לעתים קרובות עם כלל אחר: לא לסכן יותר מ-1% או 2% מהתיק בעסקה אחת, לפי המרחק לנקודת היציאה. אם נקודת היציאה רחוקה, הפוזיציה קטנה יותר.

שני הכללים משלימים זה את זה. כלל ה-5% מגביל כמה כסף שמים בחברה. כלל הסיכון מגביל כמה כסף מוכנים להפסיד בה. משקיע לטווח ארוך יסתפק בדרך כלל בראשון. מי שרוצה לבנות שיטה מסודרת לשניהם, קורס ההשקעות עובר על זה בפירוט. הבסיס לכל זה הוא הבנה של מה זה פיזור השקעות.

שאלות נפוצות

האם כלל ה-5% חל גם על מניות ישראליות וגם על אמריקאיות?

כן. הכלל לא תלוי בבורסה אלא בחברה. מניה בודדת בת״א או בנאסד״ק חשופה לאותו סוג סיכון ספציפי, ולכן אותה תקרה הגיונית בשתיהן.

כמה מניות צריך כדי להיות מפוזר?

אין מספר מדויק, אבל בדרך כלל אחרי 20 עד 30 מניות מסקטורים שונים, תרומת כל מניה נוספת להפחתת הסיכון קטנה. 20 מניות מאותו סקטור הן פיזור מדומה.

מה עושים עם מניה שעלתה הרבה ועברה את התקרה?

אפשר לקצץ חלקית, לשלם מס על הרווח שמומש ולהחזיר את המשקל לרמה סבירה. אפשר גם להשאיר ולהפנות הפקדות חדשות למקום אחר. מה שלא כדאי הוא להתעלם עד שהמניה הופכת לחצי מהתיק.

האם הכלל מתאים למי שמשקיע רק בקרנות סל?

לא ישירות. בקרן סל רחבה הפיזור כבר בנוי פנימה. הכלל רלוונטי בעיקר למי שמחזיק מניות בודדות או קרנות סקטוריאליות צרות.

המידע במאמר הוא לימודי בלבד ואינו מהווה ייעוץ השקעות או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים של כל אדם.