טעויות נפוצות של משקיעים מתחילים בישראל ואיך להימנע מהן

בקצרה: רוב הכסף שמתחילים מפסידים הולך על התנהגות, יותר מאשר על בחירת מניה גרועה: כניסה אחרי עליות ויציאה בפאניקה אחרי ירידות, ריכוז בכמה רעיונות חמים, עמלות ודמי ניהול שלא בדקו, והשקעה של כסף שיידרש בקרוב. כמעט כל הטעויות האלה ניתנות למניעה עם כמה כללים שנקבעים מראש.

אלה הטעויות שחוזרות אצל מי שמתחיל להשקיע בישראל, מה הן עולות ומה עושים במקומן:

הטעות הראשונה קורית עוד לפני הקנייה הראשונה. מי שמשקיע בלי לדעת לאן הולך הכסף, בלי כרית ביטחון ועם חוב בכרטיס אשראי, ייאלץ בסוף למשוך מהתיק. וזה קורה בדרך כלל בדיוק כשהשוק יורד, כי פיטורים או תיקון רכב לא מחכים לשוק עולה.

הסדר הנכון פשוט: חודש של מעקב אחרי הוצאות כדי לדעת מה נכנס ומה יוצא, קרן חירום של שלושה עד שישה חודשי הוצאות במקום נזיל, וסגירה של חוב בריבית גבוהה. ריבית על חוב צרכני היא הוצאה ודאית, ותשואה בשוק ההון היא לא ודאית, ולכן החזר של חוב יקר הוא בדרך כלל ההשקעה הטובה ביותר שיש למתחיל.

אותו היגיון חל על כסף שיידרש בקרוב. כסף להון עצמי לדירה בעוד שנתיים, או לחתונה בשנה הבאה, לא שייך למניות. מניות מתאימות לכסף שאפשר להשאיר בצד שנים, גם אחרי ירידה.

זה הדפוס הנפוץ ביותר. כשהמדדים בשיא, חברים בעבודה מספרים על רווחים ואנשים נכנסים. כשהשוק יורד והכותרות מדברות על משבר, אותם אנשים מוכרים כדי לעצור את הכאב. התוצאה: נכנסים אחרי שחלק גדול מהעלייה כבר קרה, ויוצאים אחרי שחלק גדול מהירידה כבר קרה. גם כשהשוק עצמו עלה לאורך עשור, משקיע כזה יכול לסיים עם רווח קטן בהרבה או בהפסד.

ניסיון לתזמן את השוק דורש לצדוק פעמיים: מתי לצאת ומתי לחזור. מי שיצא בזמן ולא חזר בזמן הפסיד את ההתאוששות. ככל שההפסד עמוק יותר, העלייה שנדרשת כדי לחזור לנקודת ההתחלה גדלה מהר יותר:

התיקון לא נשען על כוח רצון, כי כוח רצון נעלם בדיוק ברגע שצריך אותו. הוא נשען על מנגנון: הוראת קבע חודשית בסכום קבוע (השקעה חודשית קבועה, DCA), הקצאה כתובה מראש בין מניות לאג״ח, וכלל שקובע שלא מוכרים בגלל כותרת. מי שבודק את התיק פעם בחודש ולא כל שעה פועל פחות מתוך פחד.

משקיע שמחזיק שלוש מניות טכנולוגיה, או רק מניות של בנקים ישראליים, לא מפוזר באמת. כשהענף נחלש, כל התיק נחלש יחד. גם 30 מניות מאותו ענף הן תיק מרוכז.

מקרה ישראלי נפוץ במיוחד הוא עובד הייטק שחלק גדול מהחיסכון שלו נמצא במניות של החברה שבה הוא עובד. אם החברה נקלעת לקשיים, הוא עלול לאבד באותו זמן גם את המשכורת וגם את החיסכון. זה לא אומר למכור הכול ביום ההבשלה, אבל כן לקבוע מראש איזה חלק מהתיק מותר שיהיה תלוי בחברה אחת.

כלל עבודה פשוט: קובעים תקרה לכל מניה בודדת ובודקים אותה פעם ברבעון. את רוב הכסף אפשר להחזיק בקרנות מחקות על מדדים רחבים, שמחזיקות מאות חברות בקנייה אחת. עוד על השיטה במדריך פיזור השקעות.

דמי ניהול נגבים מהיתרה כל שנה, ולכן ההשפעה שלהם מצטברת. דוגמה: 500,000 ₪ שמושקעים 20 שנה בתשואה של 5% בשנה לפני עלויות, להמחשה בלבד:

הפער הוא 306,713 ₪, על אותו תיק ובאותו שוק. את המספרים שלכם אפשר להציב במחשבון שחיקת דמי ניהול.

גם מסחר תכוף עולה כסף. תיק של 50,000 ₪, 20 פעולות בחודש בהיקף של 10,000 ₪ כל אחת ועמלה של 0.1% לפעולה: 2,400 ₪ עמלות בשנה, 4.8% מהתיק לפני שהשוק זז. לזה מצטרפים המרווח בין מחיר הקנייה למחיר המכירה, ובמסחר בחו״ל גם עמלת המרת מטבע. כדי רק לצאת באפס, משקיע כזה צריך לנצח את השוק בפער גדול, שנה אחרי שנה.

מס רווחי הון בישראל הוא 25% על הרווח הריאלי, והוא משולם רק כשמוכרים. כל מכירה ברווח מוציאה כסף מהתיק שהיה ממשיך לצבור תשואה, ולכן גם מהסיבה הזו קנייה ומכירה תכופות פוגעות בתוצאה.

הפסד שמומש אפשר לקזז מול רווח הון. דוגמה: רווח של 20,000 ₪ והפסד של 8,000 ₪ באותה שנה. בלי קיזוז המס היה 5,000 ₪. אחרי הקיזוז הרווח החייב הוא 12,000 ₪ והמס 3,000 ₪. הפסד שלא קוזז באותה שנה עובר לשנים הבאות, וניתן לקזז אותו מול רווחי הון בלבד, בלי הגבלה של מספר שנים. בברוקר ישראלי המס מנוכה במקור, ובברוקר זר מדווחים בעצמכם בדוח השנתי. הפירוט המלא במדריך מס רווחי הון, ואת החישוב לעסקה מסוימת אפשר לעשות במחשבון מס על מניות.

כולם מכירים מישהו שעשה כסף מהשקעה מסוימת. מה שלא מספרים זה כמה הפסידו מאותה השקעה. קבוצות שמציגות רווחים ומסתירות הפסדים דוחפות להחלטות מהירות, ולפעמים מי שממליץ מחזיק במניה ומרוויח מכך שאחרים קונים.

ייעוץ השקעות אישי בישראל מחייב רישיון מרשות ניירות ערך, ואפשר לבדוק באתר הרשות אם אדם או חברה מחזיקים רישיון. מעבר לזה, הכלל פשוט: לא קונים שום דבר שאי אפשר להסביר במשפט אחד למה קונים אותו ומתי מוכרים. כשרעיון השקעה מגיע לשיחות הסלון, בדרך כלל רוב העלייה כבר מאחוריו. ההטיות שמאחורי הדפוס הזה מוסברות במדריך פסיכולוגיה של שוק ההון.

הרבה אנשים דוחים את ההתחלה כי נראה להם שאין טעם להשקיע מאתיים שקל. דוגמה: 200 ₪ בחודש במשך 30 שנה הם 72,000 ₪ הפקדות. בתשואה של 5% בשנה, להמחשה בלבד, הסכום מגיע לכ-166,452 ₪. יותר ממחצית הסכום הסופי היא תשואה על ההפקדות, ובשביל זה צריך את השנים.

סכום קטן גם מאפשר ללמוד בזול. טעות של מתחיל על תיק של כמה אלפי שקלים היא שיעור. אותה טעות על חסכונות של עשור היא נזק.

• אתם לא יודעים איזה אחוז מהתיק תופסת כל מניה.
• אתם לא יכולים להסביר בחצי דקה למה אתם מחזיקים כל נייר.
• אתם בודקים את התיק כמה פעמים ביום.
• אתם משנים אסטרטגיה בכל פעם שהשוק זז.
• אתם קונים או מוכרים אחרי הודעה בקבוצה.
• אין לכם מושג כמה שילמתם השנה בעמלות ובדמי ניהול.

כל אחד מהסימנים האלה הוא סיבה לעצור ולכתוב תוכנית על דף אחד: כמה במניות וכמה באג״ח, כמה מקסימום לכל נייר, מתי מאזנים, ומה עושים כשהשוק יורד. מי שרוצה ללמוד לבנות תוכנית כזו בצורה מסודרת יכול להתחיל בהדרכה החינמית של 26 דקות.