בניית תיק השקעות: איך בונים תיק השקעות צעד אחר צעדמטרה ואופק, הרכב תיק לפי טווח זמן, בחירת קרנות, השתלמות וגמל להשקעה, איזון מחדש ועלויות

בקצרה: בונים תיק השקעות בסדר קבוע. מגדירים בשביל מה הכסף ומתי תצטרכו אותו, קובעים חלוקה בין מניות לאפיקים סולידיים לפי האופק, ובוחרים שתיים או שלוש קרנות מחקות זולות שמממשות את החלוקה. אחר כך מפקידים באופן קבוע ומאזנים פעם בשנה.

רוב הטעויות של משקיעים חדשים קשורות לסדר הפעולות ולא לבחירת מניה. לפני התיק הראשון מסדרים שני דברים. הראשון הוא קרן חירום של כמה חודשי הוצאות בפיקדון או בקרן כספית, כדי שתקלה ברכב או תקופה בלי עבודה לא יאלצו אתכם למכור מניות בירידה. השני הוא חובות יקרים: מינוס בעו״ש או הלוואה בריבית גבוהה עולים בדרך כלל יותר ממה שתיק השקעות צפוי להרוויח.

כסף לדירה בעוד ארבע שנים וכסף לפרישה בעוד שלושים שנה הם שני תיקים שונים, גם כשהם יושבים באותו חשבון. לכל מטרה קובעים אופק משלה.

הסיכון נמדד בשאלה מעשית: כמה ירידה תוכלו לראות בלי למכור. לפי הנתונים של אסוואת דמודרן מ-NYU, מדד S&P 500 ירד ב-2008 ב-36.55% וב-2022 ב-18.04%, כולל דיבידנדים ובדולרים. אם ירידה כזאת, למשל מ-100,000 ₪ לכ-63,450 ₪ בתיק שכולו מניות, תגרום לכם למכור, החלוקה שלכם צריכה להיות שמרנית יותר. עוד על הגדרת סיכון ועל כלים לנהל אותו במדריך ניהול סיכונים בשוק ההון.

ההחלטה החשובה ביותר בתיק היא החלוקה בין מניות לבין אג״ח, פיקדונות וקרן כספית. היא קובעת כמה התיק יתנודד וכמה הוא צפוי להרוויח לאורך זמן, יותר מכל מניה ספציפית. הטבלה היא מסגרת להמחשה בלבד, לא המלצה אישית:

כללי אצבע כמו "100 פחות הגיל באחוזי מניות" הם נקודת פתיחה לשיחה, אבל הם מתעלמים מהמטרה. בן 55 שחוסך לפרישה בגיל 70 ובן 30 שחוסך לדירה בעוד שלוש שנים צריכים חלוקות שונות מאוד ממה שהכלל נותן. דוגמאות לתיקים שלמים בשלוש רמות סיכון יש בעמוד תיקי השקעות לדוגמה.

גישת ליבה ולוויינים (Core-Satellite) מחלקת את התיק לשלוש שכבות. כך אפשר ללמוד ולבחור מניות בלי לסכן את רוב הכסף.

הטעות הנפוצה היא לתת ללוויינים לגדול עד שהם הופכים לעיקר התיק. אם מחקתם את כל שכבת הלוויינים, התיק נפגע ב-10% לכל היותר. אם הליבה מרוכזת בכמה מניות, ירידה של חברה אחת מורגשת בכל התיק. ההיגיון של פיזור בין נכסים, ענפים ומדינות מוסבר במדריך פיזור השקעות.

הבורסה בתל אביב היא חלק קטן מאוד משווי השוק העולמי, ותיק שכולו בישראל תלוי בכלכלה אחת, במטבע אחד ובענפים שבולטים בבורסה המקומית, כמו בנקים. מצד שני, ההוצאות שלכם בשקלים, ולכן חלק מהמשקיעים מחזיקים גם רכיב ישראלי.

השקעה בחו״ל מוסיפה חשיפה לדולר. כשהשקל מתחזק, קרן על מדד אמריקאי יכולה לרדת בשקלים גם כשהמדד עצמו עלה. חלק מהקרנות הישראליות מציעות מסלול מנוטרל מטבע, עם עלות גידור.

קרן מחקה מדד ותעודת סל (ETF) קונות את כל המניות במדד, כך שבקנייה אחת מקבלים מאות חברות. כשמשווים בין קרנות על אותו מדד, ההבדלים נמצאים בפרטים:

ההבדלים בין תעודת סל לקרן מחקה ישראלית, ומה קורה במס ובדמי הניהול בכל אחת, מוסברים במדריך מה זה ETF.

לפני שפותחים תיק מסחר כדאי לבדוק את החשבונות שיש להם הטבת מס. בשלושתם אפשר להשקיע במסלול מחקה מדד, וההבדל הוא במס ובנזילות.

דוגמה: שכיר עם משכורת של 12,000 ₪ בחודש שמקבל קרן השתלמות מלאה מפקיד 300 ₪ מהשכר, והמעסיק מוסיף 900 ₪. כלומר 1,200 ₪ בחודש שמושקעים במסלול שבחר, והרווח עליהם פטור ממס כשהכסף נזיל. הפרטים המלאים, כולל עצמאים, בעמוד קרן השתלמות ובמדריך קופת גמל להשקעה.

עם הזמן הרכיב שעלה יותר תופס חלק גדול יותר מהתיק, ורמת הסיכון עולה בלי שהחלטתם על זה. איזון מחדש מחזיר את התיק לחלוקה שקבעתם.

נניח תיק של 100,000 ₪ בחלוקה של 70% מניות ו-30% אג״ח. בשנה אחת המניות עלו ב-25% והאג״ח ב-2% (מספרים להמחשה בלבד).

יש שתי דרכים להחזיר את החלוקה. אפשר למכור מניות ב-4,830 ₪ ולקנות בסכום הזה אג״ח. בתיק מסחר רגיל המכירה מחייבת 25% מס על הרווח הריאלי שמומש, ובקרן השתלמות או בגמל להשקעה מעבר בין מסלולים לא מחייב מס. הדרך השנייה היא להפנות כסף חדש: הפקדה של 6,900 ₪ כולה לאג״ח מחזירה את התיק ל-70% מניות בלי למכור דבר.

רוב המשקיעים לטווח ארוך בודקים פעם בשנה, או מאזנים כשרכיב סוטה מהיעד בכמה נקודות אחוז.

דמי ניהול נראים קטנים באחוזים, אבל הם נגבים מכל היתרה בכל שנה. הטבלה מראה 200,000 ₪ שמושקעים 20 שנה, בהנחת תשואה שנתית של 5% לפני דמי ניהול, להמחשה בלבד:

ההפרש בין 0.1% ל-1.2% הוא 98,969 ₪, על אותו סכום ובאותה תשואה. בתיק מסחר יש גם עמלות קנייה ומכירה ודמי משמרת, ובקרן מחקה יש גם פער עקיבה. כדאי לחבר את כולם לפני שמשווים.

רוב האנשים בונים תיק מהמשכורת ולא מסכום אחד גדול. הפקדה של סכום קבוע בכל חודש, בלי לנסות לתזמן את השוק, נקראת מיצוע עלות (DCA). כשהמחירים נמוכים אותו סכום קונה יותר יחידות, וכשהם גבוהים פחות.

דוגמה: משקיעה עם 20,000 ₪ חסכונות ו-1,500 ₪ פנויים בכל חודש בוחרת חלוקה של 80% מניות ו-20% אג״ח. מהסכום ההתחלתי 16,000 ₪ הולכים לקרן מניות ו-4,000 ₪ לקרן אג״ח, ומכל הפקדה חודשית 1,200 ₪ ו-300 ₪.

בהנחת תשואה שנתית של 5%, להמחשה בלבד, אחרי 20 שנה התיק יהיה שווה כ-670,803 ₪, מתוכם 380,000 ₪ הפקדות. בדרך יהיו שנים של ירידות, והתוצאה בפועל יכולה להיות גבוהה או נמוכה בהרבה. אפשר להציב סכומים ותשואות אחרים במחשבון ריבית דריבית.

• להתחיל לקנות לפני שיש קרן חירום, ואז למכור בירידה כי צריך את הכסף.
• להחזיק רק מניות ישראליות, או רק מניה אחת שמכירים מהעבודה.
• לקנות בלי סיבה כתובה, כי מישהו המליץ, ולמכור באותה מהירות.
• להחליף קרנות לפי התשואה של החודש האחרון.
• להחזיק עשר קרנות שכולן עוקבות אחרי אותו מדד, ולחשוב שזה פיזור.
• להתעלם מדמי ניהול ומעמלות כי הם "רק חצי אחוז".
• לבדוק את התיק כל יום ולמכור הכול בגלל כותרת מבהילה.

מי שרוצה ללמוד לבנות תיק מקרנות מחקות ולנהל אותו לאורך שנים בצורה מסודרת יכול להמשיך לקורס השקעה פסיבית.