דיבידנדים: המדריך להשקעה בדיבידנדים בישראלתשואת דיבידנד, כמה מס משלמים, מלכודת התשואה הגבוהה וכמה הון צריך להכנסה חודשית

בקצרה: דיבידנד הוא חלק מהרווח שחברה מחלקת לבעלי המניות, בדרך כלל במזומן. השקעה בדיבידנדים היא בניית תיק של מניות או קרנות שמחלקות דיבידנד באופן קבוע, כדי לקבל הכנסה שוטפת בלי למכור יחידות. בישראל יחיד משלם על דיבידנד מחברה ישראלית מס של 25%, שמנוכה בדרך כלל במקור.

חברות ישראליות מחלקות דיבידנד בדרך כלל פעם או פעמיים בשנה, וחברות אמריקאיות רבות מחלקות פעם ברבעון. ההחלטה היא של הדירקטוריון בכל פעם מחדש.

המדד המרכזי הוא תשואת דיבידנד: הדיבידנד השנתי למניה חלקי מחיר המניה. מניה שנסחרת ב-100 ₪ ומחלקת 4 ₪ בשנה נותנת תשואת דיבידנד של 4%. המספר הזה משתנה כל יום, כי המחיר משתנה.

דבר אחד שמתחילים מפספסים: ביום האקס מחיר המניה יורד בערך בגובה הדיבידנד. הכסף עובר מהחברה לחשבון שלכם, אבל השווי הכולל שלכם לא גדל ברגע החלוקה. מה שקובע לאורך זמן הוא התשואה הכוללת: דיבידנדים ועליית ערך יחד.

דוגמה מחושבת. תיק של 200,000 ₪ בתשואת דיבידנד של 4% (הנחה להמחשה בלבד) מחלק 8,000 ₪ בשנה. המס בשיעור 25% הוא 2,000 ₪, ונשארים 6,000 ₪, כלומר כ-500 ₪ בחודש. אילו המשקיע היה בעל מניות מהותי, המס היה 2,400 ₪.

דיבידנד מחו״ל. מדינת המקור מנכה בדרך כלל מס לפני שהדיבידנד מגיע אליכם. בישראל אתם חייבים ב-25%, ואפשר בדרך כלל לקבל זיכוי על המס הזר לפי אמנת המס בין המדינות. אם נוכה בחו״ל פחות מהמס הישראלי, משלמים בישראל את ההפרש. אם נוכה יותר, הזיכוי מוגבל ואין החזר מישראל. השיעור שמנוכה בחו״ל תלוי באמנה ובטפסים שמילאתם מול הברוקר, ולכן בודקים אותו מול הברוקר או רואה החשבון ולא מניחים מספר. הרחבה על מס על השקעות יש במדריך למס רווחי הון.

לשתי הגישות יש חיסרון משותף: מניות דיבידנד מרוכזות בענפים מסוימים, כמו בנקים, ביטוח, תשתיות ואנרגיה. תיק שכולו דיבידנדים מפוזר פחות ממדד כללי. משקיע פרטי יכול לקבל חשיפה רחבה דרך קרן סל על מדד דיבידנד במקום לבחור מניות בודדות.

תשואת דיבידנד עולה גם כשהמחיר נופל. מניה שמחלקת 5 ₪ ונסחרת ב-100 ₪ נותנת 5%. אם המחיר יורד ל-50 ₪, אותו דיבידנד נראה פתאום כמו 10%. לעיתים קרובות השוק כבר מתמחר שהדיבידנד הבא ייחתך, ומי שקנה בגלל המספר מקבל גם ירידת ערך וגם קיצוץ.

לפני שקונים מניה בגלל הדיבידנד, בודקים:

• איזה חלק מהרווח מחולק, כלומר יחס החלוקה. חברה שמחלקת את כל הרווח ויותר משאירה מעט מקום לשנה רעה.
• האם תזרים המזומנים החופשי מכסה את הדיבידנד. דיבידנד משולם במזומן, לא ברווח חשבונאי.
• כמה חוב יש לחברה. חברה ממונפת שמחלקת דיבידנד גבוה עלולה יום אחד לבחור בין הבנק לבעלי המניות.
• האם הדיבידנד נשמר בשנים חלשות, או שנחתך בכל משבר.

החשבון פשוט, והתוצאה מפכחת. כדי לקבל 5,000 ₪ נטו בחודש מדיבידנדים ישראליים, אחרי מס של 25%, צריך תיק בגודל הזה (תשואות הדיבידנד הן הנחות להמחשה בלבד):

ובצד הצבירה: מי שמשקיע מחדש את הדיבידנד נטו, בתיק של 200,000 ₪ בתשואה של 4% ובהנחה שמחיר המניות לא משתנה כלל (להמחשה בלבד), יגיע אחרי 20 שנה לתיק של כ-361,222 ₪, שמחלק כ-10,837 ₪ נטו בשנה במקום 6,000 ₪. את המספרים שלכם אפשר לבדוק במחשבון דיבידנד, ועל דרכים נוספות לבנות הכנסה שוטפת יש הרחבה במדריך להכנסה פסיבית.

מי שצריך הכנסה מהתיק לא חייב לקבל אותה כדיבידנד. אפשר גם למכור בכל שנה חלק קטן מהיחידות של קרן שלא מחלקת. ההבדל העיקרי הוא במס: על דיבידנד משלמים מס על כל הסכום, ובמכירה משלמים רק על הרווח שבתוך היחידות שנמכרו.

נניח שוב החזקה בשווי 200,000 ₪, שעלתה בעבר 150,000 ₪, וצורך ב-8,000 ₪ בשנה. כדיבידנד, המס הוא 2,000 ₪. במכירה של יחידות באותו סכום, החלק שהוא רווח הוא 25%, כלומר 2,000 ₪, והמס עליו 500 ₪ (בהנחה שאין התאמה לאינפלציה, להמחשה בלבד).

זה לא אומר שדיבידנד הוא בחירה גרועה. הוא נוח, הוא לא מחייב החלטה למכור, ויש משקיעים שמעדיפים הכנסה שמגיעה לבד. אבל מי שבונה תיק להכנסה בתיק מסחר רגיל צריך לדעת שהמס עליו שונה.

המקום שבו מחזיקים את המניות משנה את המס על הדיבידנד:

מי שבונה הכנסה לחיים השוטפים צריך את הדיבידנד במזומן, ותיק מסחר הוא המקום הטבעי. מי שצובר לטווח ארוך ולא נוגע בכסף מרוויח מדחיית המס.

1. מגדירים מטרה: הכנסה שוטפת עכשיו, או צבירה שתהפוך להכנסה בעוד שנים.
2. בוחרים מכשיר: קרן סל על מדד דיבידנד לפיזור פשוט, או מניות בודדות למי שיודע לקרוא דוחות.
3. מפזרים בין ענפים ובין מדינות, ולא רק בין מניות.
4. מחליטים מראש מה עושים עם הדיבידנד: מושכים או משקיעים מחדש.
5. פעם בשנה בודקים שהדיבידנדים מכוסים ברווח ובתזרים, ושהמס מנוכה נכון.

מי שרוצה ללמוד לנתח חברות, לבדוק את איכות הדיבידנד ולהעריך שווי, ימצא את זה בקורס השקעות ערך.