ניהול סיכונים בשוק ההון ובהשקעות: מהתיק ועד העסקה הבודדת

בקצרה: ניהול סיכונים הוא החלטה מראש כמה אתם מוכנים להפסיד ואיפה, לפני שהשוק מחליט בשבילכם. ברמת התיק זה אומר חלוקה נכונה בין מניות, אג״ח ומזומן, פיזור, וקרן חירום שמונעת מכירה בכפייה. ברמת העסקה זה אומר לקבוע גודל פוזיציה לפי ההפסד המקסימלי שאתם מוכנים לספוג, ולא לפי כמה אתם בטוחים ברעיון.

מתחילים בודקים תשואה. משקיעים מנוסים בודקים קודם מה יכול להשתבש וכמה זה יעלה. שני נכסים יכולים להניב תשואה ממוצעת דומה, אבל אחד יורד בחדות פעם בכמה שנים והשני כמעט לא. ההבדל הזה קובע אם תחזיקו בהשקעה עד הסוף או תמכרו בתחתית.

ניהול סיכון לא מבטל הפסדים. הוא דואג שהפסד אחד, או רצף של הפסדים, לא יוציא אתכם מהמשחק.

גם מדד רחב יורד לפעמים בחדות. לפי נתוני התשואה השנתית של S&P 500 כולל דיבידנדים, בדולרים, ב-11 מתוך 56 השנים הקלנדריות בין 1970 ל-2025 התשואה הייתה שלילית. ב-2008 המדד ירד 36.55% וב-2022 ירד 18.04%. הירידה משיא לשפל בתוך שנה כזו עמוקה בדרך כלל יותר מהתשואה השנתית, כי המדד לא סוגר את השנה בנקודה הנמוכה שלו. השאלה שכל משקיע צריך לענות עליה בכנות: האם אני יכול לראות את החלק המנייתי בתיק יורד בשליש בלי למכור? אם לא, החלק המנייתי גדול מדי בשבילכם.

ההחלטה החשובה ביותר היא החלוקה בין מניות, אג״ח ומזומן. ככל שהאופק קצר יותר, או שהכסף יידרש למטרה מוגדרת, החלק המנייתי צריך להיות קטן יותר. כסף שנדרש בתוך שנתיים לא שייך למניות בכלל.

אחר כך פיזור: בין ענפים, בין מדינות, ובין סוגי נכסים שלא נוטים לרדת יחד. תיק של 30 מניות טכנולוגיה מרוכז בדיוק כמו תיק של מניה אחת, אם כל הענף נופל. קרן מחקה על מדד רחב נותנת פיזור על מאות חברות בקנייה אחת. העקרונות מפורטים במדריך פיזור השקעות.

הרכיב השלישי הוא נזילות מחוץ לתיק. קרן חירום של כמה חודשי הוצאות מונעת את התרחיש הגרוע ביותר: למכור מניות אחרי ירידה כי צריך כסף לחשבון חשמל. ופעם בשנה מאזנים: מחזירים את התיק לחלוקה שנקבעה, כך שהסיכון לא גדל מעצמו אחרי תקופה של עליות.

מי שקונה מניות בודדות או סוחר צריך כלל לגודל כל פוזיציה. הכלל הנפוץ בקרב סוחרים הוא לא לסכן יותר מ-1% עד 2% מההון בעסקה אחת. "לסכן" פירושו ההפסד אם נקודת היציאה מופעלת, ולא הסכום שנכנס לעסקה.

דוגמה: הון של 100,000 ₪, סיכון של 1% לעסקה, כלומר 1,000 ₪. קונים מניה ב-50 ₪ וקובעים יציאה ב-46 ₪, סיכון של 4 ₪ למניה. גודל הפוזיציה: 1,000 ₪ חלקי 4 ₪ הם 250 מניות, כלומר פוזיציה של 12,500 ₪, 12.5% מההון. המחירים מומצאים, להמחשה בלבד.

שימו לב לסדר: קודם קובעים איפה יוצאים, לפי מה שאומר שהרעיון נכשל, ורק אחר כך מחשבים כמה קונים. מי שמתחיל מ"כמה כסף להכניס" מגיע בדרך כלל לפוזיציה גדולה מדי. לפני הכניסה משווים גם את הרווח הצפוי לסיכון (יחס סיכון-סיכוי).

רצף הפסדים קורה גם לשיטות טובות. הטבלה מראה מה נשאר מ-100,000 ₪ אחרי 10 הפסדים ברצף, בכל רמת סיכון לעסקה:

בסיכון של 1% רצף כזה הוא תקופה לא נעימה. בסיכון של 5% הוא בור שצריך עלייה גדולה מאוד כדי לצאת ממנו. ככל שההפסד עמוק יותר, העלייה שנדרשת כדי לחזור גדלה מהר יותר, ולכן מינוף ופוזיציות מרוכזות כל כך מסוכנים.

סטופ לוס היא פקודה למכור נייר אם המחיר יורד לרמה שנקבעה מראש. היא מורידה את ההחלטה מהרגע הרגשי: קשה למכור כשהעסקה בהפסד, והפקודה עושה את זה בשבילכם.

יש שני סוגים עיקריים. סטופ קבוע נשאר ברמה שנקבעה. סטופ נגרר עולה עם המחיר ונשאר במקום כשהמחיר יורד, כך שהוא נועל חלק מהרווח. את הרמה קובעים בדרך כלל באחת משלוש דרכים: אחוז קבוע ממחיר הקנייה, מתחת לרמת תמיכה בגרף, או לפי התנודתיות הרגילה של הנייר, כדי שתנודה יומית רגילה לא תפעיל אותה.

הפקודה לא מבטיחה את מחיר הביצוע. אם המניה נפתחת בפער מתחת לרמת הסטופ, למשל אחרי דוח רע, הפקודה מתבצעת במחיר הזמין הבא. בדוגמה מלמעלה, אם המניה נפתחת ב-42 ₪ במקום לרדת בהדרגה ל-46 ₪, ההפסד הוא 2,000 ₪ ולא 1,000 ₪. לכן גודל הפוזיציה חשוב גם כשיש סטופ.

במשקיע לטווח ארוך בקרנות מחקות רחבות, סטופ לוס פחות מתאים. ירידות של השוק כולו הן חלק מהדרך, ופקודה אוטומטית עלולה למכור בדיוק לפני ההתאוששות. שם ניהול הסיכון נעשה דרך ההקצאה והפיזור.

תנודתיות היא סיכון אמיתי למי שצריך את הכסף בקרוב, כי הוא עלול להיאלץ למכור בזמן ירידה. למי שמשקיע לעשרים שנה והפקדה חודשית ממשיכה, ירידות הן גם הזדמנות לקנות יותר יחידות באותו סכום.

מדד VIX, שמכונה "מדד הפחד", משקף את התנודתיות שהשוק מצפה לה במדד S&P 500. ערכים גבוהים מופיעים בזמני לחץ. הוא שימושי כדי להבין את מצב הרוח בשוק, ולא ככלי לתזמון. ההתמודדות עם תנודתיות נעשית מראש: הקצאה שמתאימה לאופק, אופק ארוך ככל האפשר, בדיקה פחות תכופה של התיק והפקדה קבועה.

חלק גדול מהנזק בתיקים נגרם מהתגובה לשוק ולא מהשוק עצמו: מכירה בפאניקה, הגדלת סיכון אחרי רצף רווחים, החזקה בהפסד כי "הוא יחזור". ההטיות האלה מפורטות במדריך פסיכולוגיה של שוק ההון. הדרך להתגונן היא כללים כתובים ובדיקה קבועה:

• מה המשקל של כל נייר וכל ענף בתיק, והאם מישהו עבר את התקרה שקבעתם?
• האם החלוקה בין מניות לאג״ח עדיין מתאימה לאופק שלכם?
• האם לכל פוזיציה פעילה יש נקודת יציאה כתובה?
• כמה הפסדתם בחודש האחרון, והאם זה בתוך מה שקבעתם מראש?
• האם יש קרן חירום מלאה מחוץ לתיק?

מי שרוצה ללמוד לבנות כללים כאלה בצורה מסודרת יכול להתחיל בהדרכה החינמית של 26 דקות.