עצמאות כלכלית בישראל: כמה כסף צריך וכמה זמן זה לוקח

בקצרה: עצמאות כלכלית היא המצב שבו ההכנסה מההשקעות מכסה את ההוצאות שלכם, כך שהמשכורת הופכת לבחירה. נקודת הפתיחה המקובלת היא הוצאה שנתית כפול 25: משק בית שמוציא 16,000 ₪ בחודש צריך לפי החשבון הזה כ-4,800,000 ₪. בישראל המספר האמיתי נמוך יותר בזכות קצבת הפנסיה, או גבוה יותר למי שעוצר לעבוד צעיר מאוד.

ההכנסה הזו יכולה להגיע ממשיכות מתיק השקעות, מדיבידנדים, משכר דירה או מקצבה. מה שקובע הוא היחס בין ההון שצברתם לבין מה שאתם מוציאים בפועל, לא גובה המשכורת. רופא שמוציא כל שקל רחוק מעצמאות כלכלית יותר מעובד עם שכר ממוצע שחוסך שליש מהכנסתו.

לכן החישוב מתחיל בהוצאות. רושמים את ההוצאה החודשית האמיתית, כולל הוצאות שנתיות כמו ביטוח רכב, חופשות ותיקונים, ומחלקים ל-12. בלי המספר הזה כל תחזית היא ניחוש.

כלל ה-4% הוא כלל אצבע שמקורו במחקרים אמריקאיים משנות התשעים. החוקרים בדקו על נתוני שוק ההון בארה״ב כמה אפשר למשוך מתיק שמשלב מניות ואג״ח בכל שנה, בהצמדה לאינפלציה, בלי שהכסף ייגמר תוך 30 שנה, והגיעו למשיכה התחלתית של כ-4%. מאחר ש-4% הם 1 חלקי 25, מכאן הכפל ב-25.

שלוש הנחות של הכלל חשובות לישראלי: הוא נבנה על נתוני ארה״ב, הוא מניח אופק של 30 שנה, והוא לא כולל מס. מי שעוצר לעבוד בגיל 45 מסתכל על 40 שנה ויותר, ולכן רבים עובדים עם שיעור משיכה נמוך יותר. ההבדל בין השורות בטבלה הוא לא טכני:

בין 4% ל-3% יש פער של 1,600,000 ₪. אפשר להציב את ההוצאות שלכם במחשבון עצמאות כלכלית ולראות איך כל שיעור משנה את היעד.

המשתנה שהכי משפיע על משך הדרך הוא החלק מההכנסה שאתם חוסכים. כשחוסכים יותר קורים שני דברים יחד: ההפקדה גדלה, וההוצאה שהתיק צריך לממן קטנה. הטבלה מניחה התחלה מאפס, תשואה ריאלית (אחרי אינפלציה) של 4% בשנה, להמחשה בלבד, ויעד של הוצאה שנתית כפול 25:

הטבלה לא תלויה בגובה השכר, כי גם ההפקדה וגם היעד נגזרים מאותה הכנסה. היא כן תלויה בתשואה: תשואה נמוכה מההנחה מאריכה את הדרך.

דוגמה: זוג בני 35 שכבר צברו 400,000 ₪ בהשקעות מחוץ לפנסיה, חוסכים 7,000 ₪ בחודש ומוציאים 14,000 ₪. היעד שלהם הוא 4,200,000 ₪, ובהנחת תשואה ריאלית של 4% הם מגיעים אליו אחרי 24 שנים, בגיל 59. אם הם מורידים את ההוצאה ל-12,000 ₪ ומעבירים את ההפרש להשקעה (9,000 ₪ בחודש), היעד יורד ל-3,600,000 ₪ והדרך מתקצרת ל-18 שנים, 6 שנים מוקדם יותר. את הצמיחה עצמה עושה ריבית דריבית, ולכן כל שנה של דחייה בהתחלה עולה ביוקר.

רוב השכירים בישראל צוברים פנסיית חובה שמשלמת קצבה חודשית מגיל הפרישה, ולצידה יש קצבת זקנה מביטוח לאומי. לכן התיק הפרטי לא צריך לממן את כל ההוצאות לכל החיים. הוא צריך לממן את כולן עד גיל הפרישה, ואחר כך רק את ההפרש בין ההוצאה לקצבה.

דוגמה: משק בית שמוציא 16,000 ₪ בחודש רוצה להפסיק לעבוד בגיל 50, ולפי הדוחות שלו הקצבאות מגיל 67 יסתכמו בכ-10,000 ₪ בחודש. החשבון מתחלק לשניים:

הגשר מחושב בהנחת תשואה ריאלית של 3% בשנה, להמחשה בלבד. במקום 4,800,000 ₪ לפי הכלל האמריקאי, היעד יורד לכ-3,616,925 ₪.

זהירות אחת: התחזית בדוח השנתי של קרן הפנסיה מניחה שההפקדות נמשכות עד גיל הפרישה. מי שמפסיק לעבוד בגיל 50 יקבל קצבה נמוכה יותר, ולכן כדאי לבקש מהקרן תחזית בלי הפקדות נוספות.

בישראל יש שלושה אפיקים עם הטבות מס או הפקדות מעסיק, ולכל אחד תפקיד אחר בדרך לעצמאות כלכלית:

הסדר שעובד לרוב השכירים: קודם קרן חירום וסגירת חובות יקרים, אחר כך מיצוי קרן ההשתלמות, אחר כך קופת גמל להשקעה ותיק רגיל. קרן ההשתלמות והתיק הרגיל הם הכסף שזמין לפני גיל הפרישה, ולכן הם שמממנים את הגשר. קופת הגמל להשקעה מתאימה לחלק שאחרי גיל 60.

מס. משיכה מתיק השקעות רגיל חייבת במס רווחי הון של 25% על הרווח הריאלי בלבד, לא על כל הסכום שנמשך. בשנים הראשונות חלק גדול מכל משיכה הוא קרן, ולכן המס האפקטיבי נמוך. עם השנים, ככל שהרווחים בתיק גדלים, הוא עולה. סדר המשיכות בין האפיקים משפיע על המס הכולל, ובמקרה ספציפי כדאי לבדוק אותו עם יועץ מס.

מטבע. ההוצאות שלכם בשקלים, וחלק גדול מתיקי המניות מושקע בחו״ל. התחזקות של השקל מול הדולר יכולה לשחוק את התיק בדיוק בשנים שבהן אתם חיים ממנו. עדיף להחליט מראש איזה חלק מהתיק יהיה חשוף למטבע זר.

דיור. דירת מגורים לא מייצרת הכנסה, אבל היא מקטינה מאוד את ההוצאות. לכן לא סופרים אותה בהון ההשקעות, אלא מורידים את הוצאות הדיור מהחשבון. מי שמסיים את המשכנתא לפני שהוא מפסיק לעבוד צריך הון קטן בהרבה. דירה להשקעה נספרת לפי שכר הדירה נטו.

הסיכון הגדול ביותר הוא רצף תשואות רע בשנים הראשונות. מי שמתחיל למשוך ובשנה הראשונה התיק יורד בחדות, מושך מתוך תיק מכווץ, והנזק לא מתאושש במלואו גם כשהשוק חוזר. לכן רבים מחזיקים כרית של שנה עד שנתיים של הוצאות בנכסים סולידיים, כדי לא למכור מניות אחרי ירידה. איך מנהלים את הסיכון הזה מוסבר במדריך ניהול סיכונים.

גם ההוצאות פחות יציבות ממה שנראה בגיליון: בריאות, סיוע לילדים, שינויים במשפחה. בצד הצבירה, שתי טעויות חוזרות דוחות את היעד בשנים. הראשונה היא עלייה ברמת החיים בכל פעם שהשכר עולה, כך ששיעור החיסכון נשאר במקום. השנייה היא דמי ניהול גבוהים, שנגבים מהיתרה כל שנה ומצטברים לאורך עשורים. את ההשפעה שלהם על התיק שלכם אפשר לבדוק במחשבון שחיקת דמי ניהול.

גמישות שווה הרבה: היכולת לצמצם הוצאות בשנה רעה או להמשיך לעבוד חלקית מורידה את ההון הנדרש ואת הסיכון.

1. רושמים את ההוצאה החודשית האמיתית של שלושת החודשים האחרונים, כולל הוצאות שנתיות מחולקות ל-12.
2. מחשבים יעד ראשוני: הוצאה שנתית כפול 25, ומשווים לכפל 28 עד 33 אם אתם מתכננים לעצור צעירים.
3. בודקים בדוח השנתי של קרן הפנסיה את הקצבה הצפויה, ומבקשים תחזית בלי הפקדות נוספות.
4. מוודאים שיש קרן חירום ושאין חוב בריבית גבוהה.
5. מגדירים הוראת קבע חודשית להשקעה, ממצים קודם את קרן ההשתלמות וקופת הגמל להשקעה.
6. פעם בשנה בודקים שלושה מספרים: שיעור החיסכון, דמי הניהול והפער מהיעד.

מי שרוצה ללמוד לבנות ולנהל את התיק הפרטי שמממן את הגשר בעצמו, יכול להתחיל בהדרכה החינמית של 26 דקות.