ניתוח טכני למתחילים: איך קוראים גרף מניה ומה הוא לא אומר

בקצרה: ניתוח טכני הוא קריאה של גרף המחיר ושל מחזור המסחר כדי לזהות מגמות, רמות תמיכה והתנגדות ודפוסי התנהגות של קונים ומוכרים. הוא לא מנבא את העתיד. הוא עוזר להחליט מראש איפה נכנסים, איפה יוצאים וכמה מסכנים.

שתי הנחות עומדות מאחוריו. הראשונה: המחיר כבר משקף את המידע הזמין לציבור. השנייה: אנשים מגיבים לפחד ולחמדנות בדרכים דומות, ולכן דפוסים מסוימים בגרף חוזרים. הניתוח הטכני לא בודק את העסק עצמו, אלא את מה שהמשקיעים עושים עם המניה.

הגישות לא סותרות. משקיעים רבים בוחרים חברה לפי הדוחות ומשתמשים בגרף רק כדי לא לקנות בשיא של עלייה חדה.

בכל גרף מניה הציר האופקי הוא הזמן והציר האנכי הוא המחיר. בתחתית רוב הגרפים יש עמודות של מחזור המסחר: כמה מניות החליפו ידיים בכל פרק זמן. שלושה סוגי גרפים נפוצים:

כדאי להתחיל מגרף יומי, שבו כל נר הוא יום מסחר אחד. גרפים של דקות מלאים ברעש, ומתחיל שמסתכל עליהם מגיב לכל תזוזה. אחר כך כדאי להסתכל גם על הגרף השבועי של אותה מניה: מה שנראה כמו ירידה חדה ביומי יכול להיות תיקון קטן בתוך מגמה עולה בשבועי.

כל נר מציג ארבעה מחירים של פרק זמן אחד: פתיחה, סגירה, גבוה ונמוך. הגוף הוא הטווח בין הפתיחה לסגירה. נר ירוק (או לבן) נסגר מעל מחיר הפתיחה, ונר אדום (או שחור) נסגר מתחתיו. הקווים הדקים מעל הגוף ומתחתיו, הפתילים או הצללים, מראים עד לאן הגיע המחיר לפני שחזר.

נר עם גוף גדול ופתילים קצרים אומר שהכיוון באותו יום היה ברור. נר עם גוף קטן ופתילים ארוכים אומר שהיה מאבק ואף צד לא ניצח. נר עם פתיל תחתון ארוך אומר שהמוכרים דחפו את המחיר למטה והקונים החזירו אותו.

נר בודד אומר מעט. פטיש באמצע שום מקום הוא רעש. פטיש על רמת תמיכה, אחרי ירידה ארוכה ועם מחזור גבוה, כבר שווה תשומת לב. ועדיין מחכים לנר הבא כאישור.

מגמה עולה היא רצף של שיאים ושפלים גבוהים יותר: כל עלייה מגיעה רחוק יותר מהקודמת, וכל תיקון נעצר מעל השפל הקודם. מגמה יורדת היא ההפך, שיאים ושפלים נמוכים יותר. כשהמחיר נע בטווח צר בלי שיאים או שפלים חדשים, השוק מדשדש.

מחזור המסחר מראה כמה כוח עומד מאחורי תנועה. עלייה במחזור גבוה מהממוצע מעידה על השתתפות רחבה. פריצה של רמת התנגדות במחזור נמוך חשודה, כי מעט קונים השתתפו בה, ואותה פריצה במחזור כפול מהממוצע אמינה יותר.

טעות נפוצה של מתחילים היא לגלות מניה אחרי חודשים של עליות ולקנות אותה בשיא. מגמה ארוכה יכולה להימשך, אבל ככל שהיא מתקדמת, המרחק לפקודת עצירה הגיונית גדל, וכך גם הסיכון בעסקה.

תמיכה היא אזור מחיר שבו קונים נכנסו בעבר ועצרו ירידה. התנגדות היא אזור שבו מוכרים עצרו עלייה. הסיבה היא זיכרון: מי שקנה מניה ב-50 ₪ וראה אותה יורדת ל-40 ₪ ישמח לצאת "בלי הפסד" כשהיא חוזרת ל-50 ₪, וזה יוצר לחץ מכירה ברמה הזו.

כמה כללים שעובדים בפועל:

• מתייחסים לרמות כאל אזורים, לא כאל קו מדויק בשקל.
• רמה שהמחיר נגע בה כמה פעמים ונעצר חזקה יותר מרמה שנבדקה פעם אחת.
• מספרים עגולים, כמו 100 או 1,000, הופכים לא פעם לרמות פסיכולוגיות.
• תמיכה שנשברה הופכת לעתים קרובות להתנגדות, ולהפך.
• מסמנים שתיים או שלוש רמות בולטות. גרף עם עשרים קווים לא עוזר להחליט.

ממוצע נע פשוט (SMA) הוא ממוצע מחירי הסגירה של מספר הימים האחרונים. כל יום נכנס מחיר חדש ויוצא הישן ביותר, ולכן הקו "נע" עם הגרף ומחליק את הקפיצות היומיות.

דוגמה עם מחירים להמחשה בלבד, וממוצע של 5 ימים:

הממוצע הראשון אפשר לחשב רק ביום ה-5: סכום חמשת המחירים הראשונים חלקי 5 נותן 41.30 ₪. מכאן כל יום מוסיפים את המחיר החדש ומורידים את הוותיק. שימו לב שהממוצע עולה לאט יותר מהמחיר: זה היתרון שלו (פחות רעש) וגם החיסרון שלו (הוא תמיד מאחר).

ממוצע נע מעריכי (EMA) נותן משקל גדול יותר לימים האחרונים ולכן מגיב מהר יותר. התקופות הנפוצות הן 20 ימים לטווח קצר, 50 לבינוני ו-200 לארוך. מחיר מעל ממוצע 200 יום נחשב בדרך כלל למגמה עולה ארוכת טווח. כשממוצע 50 חוצה מלמטה את ממוצע 200 קוראים לזה "צלב הזהב", והחצייה ההפוכה נקראת "צלב המוות". החציות האלה מושכות תשומת לב, אבל הן מגיעות אחרי שחלק גדול מהתנועה כבר קרה.

RSI (מדד עוצמה יחסית) הוא אינדיקטור מומנטום שנע בין 0 ל-100 ומשווה בין גודל העליות לגודל הירידות בתקופה האחרונה, בדרך כלל 14 ימים. מעל 70 נחשב "קנוי יתר" ומתחת ל-30 "מכור יתר". הטעות הקלאסית היא למכור מניה רק כי ה-RSI שלה עבר את 70: במגמה חזקה הוא יכול להישאר שם שבועות.

MACD מודד את ההפרש בין שני ממוצעים נעים מעריכיים, בהגדרות המקובלות 12 ו-26 ימים, ומשווה אותו לקו אות (ממוצע של 9 ימים של ההפרש עצמו). חציית קו האות ושינוי בגובה העמודות מסמנים שינוי במומנטום. כמו כל אינדיקטור שבנוי על ממוצעים, גם הוא מאחר.

למתחיל מספיקים שניים או שלושה כלים על גרף אחד. אינדיקטורים רבים בונים על אותם מחירים, ולכן חמישה אינדיקטורים שמסכימים זה עם זה לא נותנים פי חמישה ביטחון.

לצד הנרות הבודדים יש תבניות שנבנות לאורך שבועות. תבניות היפוך מרמזות שהמגמה עשויה להתחלף: ראש וכתפיים (שלוש פסגות, האמצעית הגבוהה ביותר), פסגה כפולה ושפל כפול. תבניות המשך מרמזות שהמגמה עשויה להימשך אחרי הפסקה: דגל (עלייה חדה ואחריה תיקון מתון בתעלה צרה) ומשולשים (טווח שמצטמצם עד פריצה).

אף תבנית לא מבטיחה את ההמשך, והרבה ממה שנראה כמו תבנית בדיעבד היה רעש בזמן אמת. לכן כל עסקה על תבנית צריכה נקודה מוגדרת שבה מודים שהתבנית נכשלה.

עסקה טכנית מתחילה בהגדרת נקודת יציאה לפני הכניסה: פקודת עצירת הפסד (Stop Loss) ברמה שבה התרחיש שלכם כבר לא נכון. גודל הפוזיציה נגזר מהמרחק לנקודה הזו ומהסכום שאתם מוכנים להפסיד, לא מתחושת הביטחון.

דוגמה מחושבת לכלל ה-1%, להמחשה בלבד:

הפוזיציה עצמה היא 18% מהתיק, אבל הסיכון בה הוא 1%. עם יעד ב-44.40 ₪, כלומר פי 2 מהסיכון (יחס סיכון-סיכוי של 1:2), מספיק שכ-33% מהעסקאות יצליחו כדי לא להפסיד לפני עמלות.

עוד חישוב שמסביר למה הכלל קיים: אחרי 10 עסקאות מפסידות ברצף, מי שמסכן 1% בכל עסקה נשאר עם כ-45,219 ₪ מתוך 50,000 ₪. מי שמסכן 10% נשאר עם כ-17,434 ₪, ומשם צריך להגדיל את התיק פי 2.9 רק כדי לחזור לנקודת ההתחלה.

פקודת עצירה לא מבטיחה מחיר. אם המניה נפתחת בפער מתחת לרמה, למשל אחרי דוח רבעוני או החלטת ריבית, הביצוע יהיה במחיר נמוך יותר. עוד על פיזור, תנודתיות וגבולות הפסד בתיק כולו במדריך לניהול סיכונים בשוק ההון.

אותם כלים משמשים סוחרים בטווחי זמן שונים מאוד:

למי שעובד במשרה מלאה, מסחר סווינג מתאים יותר ללמידה הדרגתית, כי ההחלטות מתקבלות אחרי סגירת השוק ולא תוך כדי תנועה.

ניתוח טכני נותן הסתברויות וכללי התנהגות, וגם אלה נשברים. תבנית שעבדה בעבר יכולה להיכשל כשהתנאים משתנים, וגרף מראה מה קרה למחיר בלי להסביר למה. מניה יכולה לרדת בגלל דוח רע, שינוי בריבית או מכירה של בעל מניות גדול, והגרף ייראה אותו דבר בכל המקרים. מתחילים גם נוטים לזכור את העסקאות שהצליחו ולשכוח את אלה שלא.

יש גם מחיר שלא רואים בגרף. עמלות ומרווחי קנייה-מכירה מצטברים מהר במסחר תכוף ויכולים למחוק יתרון קטן. רווח הון ריאלי ממומש חייב אצל יחיד ב-25% מס, ומי שסוחר בהיקף ובתדירות של עסק עלול להיות ממוסה על הכנסה עסקית. כמה ישולם על עסקה מסוימת אפשר לבדוק במחשבון מס רווחי הון על מניות. והגרף מזמין פעולה כל הזמן, גם כשהדבר הנכון הוא לא לעשות כלום.

1. לומדים לקרוא נר. פותחים גרף נרות יומי של מניה או מדד שאתם מכירים ומתרגלים לזהות פתיחה, סגירה, גבוה ונמוך בכל נר.
2. מזהים את המגמה. קובעים את המגמה בטווח הזמן הגבוה יותר: שבועי למי שמחזיק שבועות, יומי למי שמחזיק ימים.
3. מסמנים שתיים או שלוש רמות. מסמנים רק את רמות התמיכה וההתנגדות הבולטות, כאזורים ולא כקווים מדויקים.
4. מוסיפים אינדיקטור אחד או שניים. ממוצע נע ומחזור מסחר מספיקים להתחלה. RSI ו-MACD אחרי שהבסיס יושב.
5. כותבים תוכנית לפני כל עסקה. נקודת כניסה, פקודת עצירת הפסד, יעד וגודל פוזיציה, בכתב ולפני הקנייה.
6. מנהלים יומן. כל עסקה נרשמת עם הסיבה לכניסה, התוצאה ומה למדתם ממנה.
7. מתרגלים בחשבון דמו. מריצים את השיטה במסחר מדומה ועל נתוני עבר לפני שמכניסים כסף אמיתי.

את היסודות, נרות, מגמות, רמות ושני אינדיקטורים, אפשר ללמוד בכמה שבועות. לבנות שיטה שנבדקה על נתוני עבר ובמסחר מדומה לוקח חודשים. מי שרוצה לעבור את הדרך הזו עם מרצה ותרגול על גרפים אמיתיים יכול לעיין בקורס ניתוח טכני של מכללת סקילס.